סוד הברכה השלמה: מה מסתתר מתחת לטלית של שמחת תורה?
פרשת וזאת הברכה

(כד) וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ׃

(24) And of Asher he said:
Most blessed of sons be Asher;May he be the favorite of his brothers,May he dip his foot in oil.

דמיינו את הרגע המרומם ביותר בשיאו של חג שמחת תורה. בתי הכנסת גדושים, השמחה פורצת גבולות, ולפתע משתרר שקט מיוחד. הטליתות נפרסות ככנפי נשרים מעל ראשי הילדים הקטנים, ה"צאן קדושים", שעומדים נרגשים תחת החופה המאולתרת. ברגע הזה, מכל פסוקי התורה כולה, נבחרה ברכה אחת קצרה ומלוטשת ללוות את המעמד: "וּלְאָשֵׁ֣ר אָמַ֔ר בָּר֥וּךְ מִבָּנִ֖ים אָשֵׁ֑ר יְהִ֤י רְצוּי֙ אֶחָ֔יו וְטֹבֵ֥ל בַּשֶּׁ֖מֶן רַגְלֽוֹ".
מדוע דווקא אשר? למה מכל השבטים, הגיבורים והמלכים, בחרה המסורת היהודית להעלות את כל המתפללים ואת הילדים הרכים דווקא לפסוקים הללו? לכאורה, ישנן ברכות שנראות מרשימות יותר. אך כשצוללים לעומקם של דברים, מגלים כאן נוסחה סודית לחיים של אושר אמיתי – כזה שאינו תלוי בדבר.
חידת הילדים של רש"י
המסע שלנו מתחיל בתמיהה של ענק הפרשנים, רש"י. הוא מביא את דברי המדרש ומודה ביושר: "ראיתי בספרי — אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר, ואיני יודע כיצד". רש"י מלמד אותנו שברכת אשר בילדים הייתה מעבר לכל היגיון סטטיסטי. זו לא הייתה רק כמות, אלא איכות כזו שעוררה פלא בקרב כל רואיה. אבל מה הופך ריבוי בנים לברכה אמיתית? הרי לעיתים, ריבוי משפחה יכול להביא איתו גם דאגה רבה.
כתר משולש: הנוסחה של האלשיך הקדוש
כאן מגיע האלשיך הקדוש ומגלה לנו את "התנאים הסודיים" שהופכים מתנה לברכה. הוא מסביר שכל אדם זקוק לשלושה דברים כדי להרגיש שלם: בני (ילדים), חיי (חיים) ומזוני (פרנסה). אולם, הוא מדגיש שכל אחת מהמתנות הללו חייבת תנאי פנימי כדי שלא תהפוך, חלילה, לנטל.
1. בנים – שיהיו צדיקים: ריבוי ילדים הוא נפלא, אך הברכה האמיתית היא שיהיו "רצוי אחיו". האלשיך מסביר שאשר התברך בבנים ובבנות כשרים וטובים כל כך, עד שכולם חפצו להתחתן איתם. (מקורות תורניים נוספים מציינים שבנות אשר היו יפות וצדקניות כל כך, עד שהשיאו אותן לכהנים גדולים ולמלכים). ברכה בילדים היא כשהם מסבים נחת וחיבור בין אנשים, ולא חלילה פירוד ומחלוקת.
2. מזוני (עושר) – בלי דאגה: אשר הוא "טובל בשמן רגלו", סמל לעושר אגדי. אך האלשיך שואל: מה שווה העושר אם האדם רועד מפחד שמא יגנבו את רכושו? הברכה של אשר היא "ברזל ונחושת מנעליך" – תחושת ביטחון פנימית שהנכסים שמורים, כך שהעושר מביא תענוג ולא "מרבה דאגה".
3. חיי (זקנה כנעורים): אורך ימים כשלעצמו יכול להיות קשה אם הוא מלווה בחולשה וכבדות. הברכה המופלאה שנאמרה לאשר היא "וכימיך דבאך" – שימי הזקנה יהיו חזקים ורעננים בדיוק כמו ימי הבחרות.
המתנה שנותנת פעמיים
גם בברכות יעקב אבינו אנו מוצאים קו דומה: "מאשר שמנה לחמו". אשר אינו שומר את הטוב לעצמו. האלשיך מסביר שאף על פי שיש לו שפע, הוא מסתפק בלחם פשוט, ואת כל ה"מעדני מלך" הוא נותן לצדקה. הוא משתדל להיות "רצוי אחיו" ולהשביע אותם מטובו, ודווקא בגלל הנדיבות הזו – בורא עולם מוסיף ומשפיע עליו עוד ועוד שפע.
הגשר לאדם: מהי הברכה שלך?
השיעור של שבט אשר מלמד אותנו משהו עמוק על מחר בבוקר. אנחנו רצים אחרי הצלחה, אחרי כסף ואחרי הישגים עבור הילדים שלנו. אבל פרשת "וזאת הברכה" מזכירה לנו לעצור ולבדוק את ה"איכות".
האם העושר שלנו גורם לנו לישון טוב בלילה, או שהוא רק מוסיף דאגות? האם אנחנו משקיעים בחינוך הילדים שיהיו קודם כל "רצויים" וטובים לבריות? והאם אנו שומרים על חיוניות של צעירים גם כשהשנים עוברות? הברכה האמיתית היא היכולת ליהנות ממה שיש לנו, מתוך ידיעה שהכל מתנה, ולזכור תמיד לחלוק מהשפע הזה עם אחרים.
לסיכום: בכל פעם שנשמע את הפסוקים הללו בשמחת תורה, נזכור ששבט אשר נושא איתו את סוד האיזון. בנים צדיקים, עושר שליו וזקנה מלאת כוח. שנזכה כולנו להתברך בברכתו של אשר, להפוך את חיינו למקור של שפע עבור הסובבים אותנו, ולזכור שהברכה הכי גדולה היא להיות רצויים ואהובים על הבריות ועל המקום.