Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share
The Calendar ענייני דיומא
R. Eliyahu Ki Tov, author of Sefer HaToda'ah, offers an explanation that draws on the idea that the אֲרְבָּע מִינִים (arba minim, four species) on Sukkot represent different kinds of Jewish people all coming together (Vayikra Rabbah 30:12):
פְּרִי עֵץ הָדָר, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה אֶתְרוֹג זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְיֵשׁ בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְיֵשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים.
כַּפֹּת תְּמָרִים, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הַתְּמָרָה הַזּוֹ יֵשׁ בּוֹ טַעַם וְאֵין בּוֹ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹרָה וְאֵין בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים.
וַעֲנַף עֵץ עָבֹת, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה הֲדַס יֵשׁ בּוֹ רֵיחַ וְאֵין בּוֹ טַעַם, כָּךְ יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים וְאֵין בָּהֶם תּוֹרָה.
וְעַרְבֵי נָחַל, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, מָה עֲרָבָה זוֹ אֵין בָּהּ טַעַם וְאֵין בָּהּ רֵיחַ, כָּךְ הֵם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים.
The אֶתְרוֹג (etrog), which has both taste and fragrance, represents people who have both Torah and good deeds.
The לוּלָב (lulav), which has taste but no fragrance, represents people who have Torah but not many good deeds.
The הֲדַס (hadas), which has fragrance but no taste, represents people who have good deeds but not much Torah.
The עֲרָבָה (aravah), which has neither taste nor fragrance, represents people who have neither Torah nor good deeds.
הָעֲרָבָה שֶׁנּוֹטְלִים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם לְאַחַר שֶׁמַּנִּיחִין אֶת הָאֶתְרוֹג וְהַלּוּלָב, רוֹמֶזֶת אַף הִיא לִתְפִלָּה. שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר לְמַעְלָה בְּעִנְיָן זֶה שֶׁהָעֲרָבָה דּוֹמָה לַפֶּה וְלַשְּׂפָתַיִם, וְהִיא כְּנֶגֶד אֵלֶּה מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁאֵין בָּהֶם לֹא תּוֹרָה וְלֹא מִצְווֹת וְלֹא מַעֲשִׂים טוֹבִים. עַכְשָׁיו מַנִּיחִים אֶת כָּל הָאִגּוּד שֶׁאַרְבַּע כִּתּוֹת מִיִּשְׂרָאֵל נִתְאַגְּדוּ יַחַד, וְאוֹמְרִים: אֵין בָּנוּ טַעַם תּוֹרָה וְלֹא רֵיחַ מִצְווֹת, לֹא אֶתְרוֹג וְלֹא לוּלָב וְלֹא הֲדַס — כֻּלָּנוּ דּוֹמִים לַעֲרָבָה זוֹ. וּמַה יֵּשׁ לָנוּ? פֶּה לְהִתְפַּלֵּל, כַּעֲרָבָה זוֹ שֶׁדּוֹמָה לַפֶּה.
The aravah branch that we take on Hoshana Rabbah also symbolizes tefillah (prayer). The aravah looks like a mouth and lips, and it represents Jews who may not have much Torah learning or many good deeds. On Hoshana Rabbah, we set aside the other species and say: We may not have much Torah or many good deeds; we no longer have the etrog or lulav or hadas. We are all like this aravah. So what do we have? A mouth to pray with, like this aravah, which is similar to a mouth.
- We’ve done a lot of praying this Tishrei! Why is it important to have another day dedicated to tefillah now, at the end of Sukkot? What does it mean that the last thing we are left with, after we no longer shake the lulav (or blow the shofar for that matter) is prayer?
Click here to return to the Table of Contents for Sukkot from Devash
-------------------
