הלימוד יצמח מתוך מצוות השמיטה.
הלימוד מיועד לצעירים ולנוער.
שאלות לדיון:
- אילו קשיים עולים מהכתבה?
- האם אתם מרגישים אחריות כלפי המצב שמתואר?
- האם היו דברים שהפתיעו אתכם?
- האם העוני הוא רק כספי? האם ואיך העוני משפיע על שאר תחומי החיים?
(א) מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃ (ב) וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כׇּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לַיהֹוָֽה׃ (ג) אֶת־הַנׇּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃...
(ז) כִּֽי־יִהְיֶה֩ בְךָ֨ אֶבְי֜וֹן מֵאַחַ֤ד אַחֶ֙יךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ בְּאַ֨רְצְךָ֔ אֲשֶׁר־יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ לֹ֧א תְאַמֵּ֣ץ אֶת־לְבָבְךָ֗ וְלֹ֤א תִקְפֹּץ֙ אֶת־יָ֣דְךָ֔ מֵאָחִ֖יךָ הָאֶבְיֽוֹן׃ (ח) כִּֽי־פָתֹ֧חַ תִּפְתַּ֛ח אֶת־יָדְךָ֖ ל֑וֹ וְהַעֲבֵט֙ תַּעֲבִיטֶ֔נּוּ דֵּ֚י מַחְסֹר֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יֶחְסַ֖ר לֽוֹ׃ (ט) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֡ פֶּן־יִהְיֶ֣ה דָבָר֩ עִם־לְבָבְךָ֨ בְלִיַּ֜עַל לֵאמֹ֗ר קָֽרְבָ֣ה שְׁנַֽת־הַשֶּׁ֘בַע֮ שְׁנַ֣ת הַשְּׁמִטָּה֒ וְרָעָ֣ה עֵֽינְךָ֗ בְּאָחִ֙יךָ֙ הָֽאֶבְי֔וֹן וְלֹ֥א תִתֵּ֖ן ל֑וֹ וְקָרָ֤א עָלֶ֙יךָ֙ אֶל־יְהֹוָ֔ה וְהָיָ֥ה בְךָ֖ חֵֽטְא׃ (י) נָת֤וֹן תִּתֵּן֙ ל֔וֹ וְלֹא־יֵרַ֥ע לְבָבְךָ֖ בְּתִתְּךָ֣ ל֑וֹ כִּ֞י בִּגְלַ֣ל ׀ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה יְבָרֶכְךָ֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכׇֽל־מַעֲשֶׂ֔ךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃ (יא) כִּ֛י לֹא־יֶחְדַּ֥ל אֶבְי֖וֹן מִקֶּ֣רֶב הָאָ֑רֶץ עַל־כֵּ֞ן אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ לֵאמֹ֔ר פָּ֠תֹ֠חַ תִּפְתַּ֨ח אֶת־יָדְךָ֜ לְאָחִ֧יךָ לַעֲנִיֶּ֛ךָ וּלְאֶבְיֹנְךָ֖ בְּאַרְצֶֽךָ׃ {ס}
שאלות לדיון:
- מי מצווה לפתוח את היד ולמי?
- לפי הבנתכם למה הכוונה ב"פתח תפתח את ידך לאחיך ולעניך ולאבינך"
- מה המצווה דורשת מכל אחד מהצדדים?
אחת ממצוות השמיטה היא שמיטת כספים, כך שבשנת השמיטה המקראית אדם אשר לא מסוגל להחזיר את ההלוואה שלקח לא מחויב להחזיר אותה. כתוצאה מכך, היו אנשים שלא רצו לתת הלוואות לפני שנת השמיטה מפני שחששו שההלוואה לא תחזור אליהם. מפסוקים אלו עולה הדרישה ברורה שאין להשאיר אדם נזקק בחוסר, יש לעזור ככל שניתן.
דרישה זו היא לא דרישה פשוטה, ננסה לעמוד על המורכבות שלה בהמשך הלימוד
מר עוקבא הוה עניא בשיבבותיה דהוה רגיל כל יומא דשדי ליה ארבעה זוזי בצינורא דדשא יום אחד אמר איזיל איחזי מאן קעביד בי ההוא טיבותא ההוא יומא נגהא ליה למר עוקבא לבי מדרשא אתיא דביתהו בהדיה כיון דחזיוה דקא מצלי ליה לדשא נפק בתרייהו רהוט מקמיה עיילי לההוא אתונא דהוה גרופה נורא הוה קא מיקליין כרעיה דמר עוקבא אמרה ליה דביתהו שקול כרעיך אותיב אכרעאי חלש דעתיה
אמרה ליה אנא שכיחנא בגויה דביתא ומקרבא אהנייתי ומאי כולי האי דאמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב ואמרי לה אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר"ש חסידא ואמרי לה א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי נוח לו לאדם שימסור עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים מנא לן מתמר דכתיב (בראשית לח, כה)
מַר עֻקְבָּא – הָיָה עָנִי בִּשְׁכוּנָתוֹ,
וְהָיָה רָגִיל בְּכָל יוֹם לִזְרֹק לוֹ אַרְבָּעָה זוּזִים בְּצִנּוֹר הַדֶּלֶת.
פַּעַם אַחַת אָמַר: אֵלֵךְ וְאֶרְאֶה מִי עוֹשֶׂה עִמִּי טוֹבָה זוֹ.
אוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁהָה מַר עֻקְבָּא בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַרְבֵּה וְהָלְכָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
כֵּיוָן שֶׁרָאָם הֶעָנִי שֶׁהִטּוּ עַצְמָם לַדֶּלֶת – יָצָא אַחֲרֵיהֶם.
בָּרְחוּ וְנִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְתַנּוּר גָּרוּף, נִכְווּ רַגְלָיו שֶׁל מַר עֻקְבָּא.
אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: תֵּן רַגְלֶיךָ עַל רַגְלַי.
חָלְשָׁה דַּעְתּוֹ.
אָמְרָה לוֹ: אֲנִי מְצוּיָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת וַהֲנָאָתִי קְרוֹבָה.
וְכָל כָּךְ לָמָּה?
מִשּׁוּם שֶׁאָמְרוּ: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּמְסֹר עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבֵּן פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים.
שאלות לדיון:
- מה קרה בסיפור?
- למה לדעתכם העני יצא לכיוון של מר עוקבא ואשתו? מה הוא רצה לומר להם?
- למה הם ברחו?
- למה המעשה של אשתו של מר עוקבא עדיף? למה היא מתכוונת בתשובתה ש"אני מצויה בתוך הבית והנאתי קרובה"?
האם אתם רואים קשר בין הסיפור למצוות השמיטה?
מה ההבדל בין הנתינה של אשתו של מר עוקבא לשלו? מה אנחנו למדים מכך?
יש חשיבות גדולה לנתינת צדקה, אבל הסיפור של מר עוקבא ואשתו מציג את המורכבות שבנתינת הצדקה, שבה גם מצוות השמיטה עוסקת.
הסיפור מראה את הבושה הגדולה שיש למקבלי הצדקה, אדם אשר מגיע למצב שבו הוא נדרש לבקש נדבות נמצא במצב מביש.
מר עוקבא במעשיו רצה לעשות טוב ולתת צדקה לאנשים הנזקקים אבל הם מפאת הבושה ברחו. הסיפור מציג את החשיבות של מתן צדקה בדרך אחרת, אולי בדרך של קרבה והיכרות כמו דרכה של אשתו של מר עוקבא. היא מכירה את האנשים שהיא נותנת להם צדקה, היא לא עושה זאת ממקום של עליונות אלא מתוך קירבה. לכאורה דרכו של מר עוקבא שבה הוא מוכן להיכנס לכבשן ולא להלבין את פני העני ברבים מוצגת בחיוב, אבל הכאב והאכזבה של העני גדולים יותר.
מצוות השמיטה בכללותה קשורה ושזורה במכלול מצוות אחרות שנועדו לתת לעם ישראל ולמדינתו יציבות כלכלית ע"י הבטחת קיומה של השכבה הענייה. ביארנו שהארץ נחלקה לשבטים, איש לפי פיקודיו ניתנה נחלתו, לרב הרבו ולמעט המעיטו. עני שמאיזו סיבה שהיא מטה ידו, יכול היה להתפרנס, מלקט שכחה פאה ומעשר עני, וכן ממצות הצדקה. "פתוח תפתח את ידך לאחיך". נזקק להלוואה, אל תיקח מאיתו נשך ותרבית - "וחי אחיך עימך". "קרבה שנת השבע שנת השמיטה" - ניפטר העני מדאגת פרנסה, כל פרי האדמה עומד לרשותו לפרנסת ביתו, ואם לא הצליח לסלק את חובותיו באה השמיטה ומשמטת הכל - "לא יגוש את רעהו ואת אחיו". אם גם זה לא עזר לו ומכר אדמותיו, או הגרוע מכל מכר עצמו לעבד באה שנת היובל ושחררה עבדים והחזירה אדמות לבעליהן, וחוזר אדם ומתחיל חייו מחדש.
מקור חיים - פרק ה', שמיטת כספים, לרב חיים דוד הלוי מחכמי ירושלים, כיהן כרב הראשי לת"א-יפו (1998-1924)
שאלות לדיון:
- מה הייתרונות של מצוות השמיטה לפי הקטע?
- האם לדעתכם היא רלוונטית להיום?
הקטע עומד על החשיבות שבמצוות השמיטה עבור השכבה הענייה בחברה. פעם בשבע שנים העניים מקבלים שנה ללא דאגות כלכליות ובה הם יכולים להתייצב כלכלית, להתקיים ללא מחסור ודאגה.
מהותה של המצווה היא להצליח לשמור על יציבות כלכלית בחברה, ובעזרת "שנת איפוס" שבה העניים מייצבים את מצבם הם יכולים להתחיל את חייהם מחדש.
התיאור של מצוות השמיטה הוא אוטופי ולא מתקיים באופן מלא במדינת ישראל. אנו כחברה וכיחידים בדרשים לשאול את עצמנו מה תפקידנו? האם יש לי כאדם פרטי יכולת לעזור ולתת לנזקקים אפשרות לשנות את חייהם? לצאת ממצב של עוני? חשוב להסתכל קרוב לביתנו ולראות מי האנשים שזקוקים לעזרה, אולי נוכל להיות יותר כמו אשתו של מר עוקבא ולתת צדקה ללא הלבנת פנים וגם מתוך קרבה. נתינת צדקה אשר "רואה" את האנשים שנזקקים. חשוב לזכור שכולנו זקוקים למשהו.
שנת השמיטה הקרובה היא הזדמנות לשאול את עצמנו מי אנחנו? ואיך אנחנו רוצים להתנהג בעולם.


