Rabbi Ishmael & Rabbi Akiva

Rabbi Ishmael and Rabbi Akiva helped shape Rabbinic Judaism. They viewed the world in very different ways and their debates continue into the modern world.

תלמוד ירושלמי שקלים ג׳:א׳:ג׳

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִפְּנֵי שֶׁהֵן פִּירְקֵי לֵידָה. רִבִּי אָחָא רִבִּי תַנְחוּם בַּר חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. כְּדֵי שֶׁתָּהֵא בְהֵמָה מְצוּיָה לְעוֹלֵי רְגָלִים. אְמַר רִבִּי יוּדָן. שֶׁלֹּא יָבוֹא לִידֵי בַּל תַּאַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. כָּל־הַמַּשְׁהֶא טִיבְלוֹ עוֹבֵר. תַּמָּן תַּנִּינְן. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. בְּאֶחָד בֶּאֱלוּל רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְמַעְשַׂר בְּהֵמָה. בֶּן עַזַּיי אוֹמֵר הָאֱלוּלִיִּים מִתְעַשְּרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: אָמַר רִבִּי חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְרִבִּי מֵאִיר. עַד כָּאן הֵן מִתְמַצּוֹת לֵילֵד מְן הַיְּשָׁנוֹת. מִיכָּן וָהֵילַךְ הֵן מַתְחִילוֹת לֵילֵד מִן הַחֲדָשׁוֹת. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רַב חוּנָה. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי אֶלְעָזָר וְרִבִּי שִׁמְעוֹן. לָבְשׁ֬וּ כָרִ֨ים ׀ הַצֹּ֗אן אֵילּוּ הַבְּכִירוֹת. וַֽעֲמָקִ֥ים יַֽעַטְפוּ־בָ֑ר אֵילּוּ הָאֲפֵילוֹת. יִ֝תְרֽוֹעֲע֗וּ אַף־יָשִֽׁירוּ׃ אֵילּוּ וָאִילּוּ נִכְנָסִין לַדִּיר לְהִתְעַשֵּׂר. אָמַר בֶּן עַזַּאי. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ יְהוּ הָאֱלוּלֵייִם מִתְעַשְּרִין בִּפְנֵי עַצְמָן: הָא כֵיצַד. נוֹלַד לוֹ בַחֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְאֱלוּל וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי אֵין מצְטָֽרְפִין. נוֹלַד לוֹ חֲמִשָּׁה בְאַב וַחֲמִשָּׁה בְתִשְׁרֵי הֲרֵי אֵילּוּ מצְטָֽרְפִין. וּבֶן עַזַּאי מַכְרִיעַ עַל דִּבְרֵי תַלְמִידָיו. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי מַייְשָׁא בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. שֶׁכֵּן נֶחְלְקוּ עָלֵיהָ אָבוֹת הָעוֹלָם. מָאן אִנּוּן אָבוֹת הָעוֹלָם. תַּנָּא רִבִּי יוֹנָה קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרִבִּי עֲקִיבָה. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָיָה דְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. הוֹאִיל וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ וְאֵילּוּ אוֹמְרִים כָּךְ. רִבִּי אָבוּן בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי. עַל חֲלוּקִין אֲנוּ מִצְטָעֲרִין אֶלָּא שֶׁבָּאתָה לַחֲלוֹק עָלֵינוּ אֶת הַשָּׁוִין. זֹאת אוֹמֶרֶת. בֶּן עַזַּאי חָבֵר וְתַלְמִיד הָוָה לְרִבִּי עֲקִיבָה. אִין תֵּימַר רַבֵּיהּ. אִית בַּר נַשׁ אֲמַר לְרַבֵּיהּ. אֶלָּא שֶׁבָּאתָ לַחֲלוֹק עָלִינוּ

Jerusalem Talmud Shekalim 3:1:3

...Rebbi Jeremiah, Rebbi Miasha in the name of Rebbi Samuel bar Rav Isaac: For so disagreed the fathers of the world. Who are the fathers of the world? Rebbi Jonah stated before Rebbi Jeremiah: Rebbi Ishmael and Rebbi Akiba...

Origins of Ishmael and Akiva

אבות דרבי נתן ו׳:ב׳

(ב) והוי מתאבק בעפר רגליהם כיצד בזמן שת״ח נכנס לעיר אל תאמר איני צריך לו אלא לך אצלו ואל תשב עמו לא על גבי המטה ולא על הכסא ולא על הספסל אלא שב לפניו על הארץ וכל דבר שיצא מפיו קבלהו עליך באימה ביראה ברתת ובזיע כדרך שקבלו אבותינו מהר סיני באימה ביראה ברתת ובזיע. דבר אחר הוי מתאבק בעפר רגליהם זה רבי אליעזר ושותה בצמא את דבריהם זה רבי עקיבא. מה היה תחלתו של רבי עקיבא. אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לא המים שתדיר [נופלים] עליה בכל יום אמרו [לו] עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו מה רך פסל את הקשה דברי תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה. הלך הוא ובנו וישבו אצל מלמדי תינוקות א״ל רבי למדני תורה אחז רבי עקיבא בראש הלוח ובנו בראש הלוח כתב לו אלף בית ולמדה . (אלף תיו ולמדה תורת כהנים ולמדה). היה לומד והולך עד שלמד כל התורה כולה הלך וישב לפני רבי אליעזר ולפני ר׳ יהושע אמר להם רבותי פתחו לי טעם משנה כיון שאמר לו הלכה אחת הלך וישב לו בינו לבין עצמו אמר (אלף זו למה נכתבה בית זו למה נכתבה) דבר זה למה נאמר חזר ושאלן והעמידן בדברים. רבי שמעון בן אלעזר אומר אמשול לך משל למה הדבר דומה לסתת שהיה מסתת בהרים פעם אחת נטל קרדומו בידו והלך וישב על ההר והיה מכה ממנו צרורות דקות ובאו בני אדם ואמרו לו מה אתה עושה. אמר להם הרי אני עוקר ומטילו בתוך הירדן אמרו לו אי אתה יכול לעקור את כל ההר היה מסתת והולך עד שהגיע אצל סלע גדול נכנס תחתיו סתרו ועקרו והטילו אל הירדן ואמר לו אין זה מקומך אלא מקום זה. כך עשה להם רבי עקיבא לרבי אליעזר ורבי יהושע. אמר לו רבי טרפון עקיבא עליך הכתוב אומר (איוב כח) מבכי נהרות חבש ותעלומה יוציא אור דברים המסותרים מבני אדם הוציאם רבי עקיבא לאורה. בכל יום ויום היה מביא חבילה של עצים חציה מוכר ומתפרנס וחציה מתקשט בה עמדו עליו שכניו ואמרו לו עקיבא אבדתנו בעשן מכור אותן לנו וטול שמן בדמיהן ושנה לאור הנר אמר להם הרבה ספוקים אני מסתפק בהן אחד שאני שונה בהן ואחד שאני מתחמם כנגדן ואחד שאני יכול לישן [בהם] עתיד רבי עקיבא לחייב את כל העניים בדין שאם אומר להם מפני מה לא למדתם [והם אמרו מפני] שעניים היינו אומרים להם והלא רבי עקיבא עני ביתר ומדולדל היה [והם אמרו מפני טפינו אומרים להם והלא רבי עקיבא] היו לו בנים ובנות (אלא אומרים להם מפני) שזכתה רחל אשתו. בן מ׳ שנה הלך ללמוד תורה סוף שלש עשרה שנה לימד תורה ברבים אמרו לא נפטר מן העולם עד שהיו לו שולחנות של כסף ושל זהב ועד שעלה למטתו בסולמות של זהב. היתה אשתו יוצאה בקרדמין ובעיר של זהב אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה:

Avot DeRabbi Natan 6:2

(2) What were Akiva's beginnings? It is said: Up to the age of forty, he had not yet studied a thing. One time, while standing by the mouth of a well in Lydda, he inquired, "Who hollowed out this stone?" and was told, "Akiva, haven't you read that 'water wears away stone' (Job 14:19)? - it was water falling upon it constantly, day after day." At that, Rabbi Akiva asked himself: Is my mind harder than this stone? I will go and study at least one section of Torah. He went directly to a schoolhouse, and he and his son began reading from a child's tablet. Rabbi Akiva took hold of one end of the tablet, and his son of the other end. The teacher wrote down alef and bet for him, and he learned them; alef to tav, and he learned them; the book of Leviticus, and he learned it. He went on studying until he learned the whole Torah. Then he went and sat before Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua. "My masters," he said, "reveal the sense of Mishnah to me." When they told him one halakhah, he went off to reason with himself. This alef, he wondered, what was it written for? That bet - what was it written for? This teaching - what was it uttered for? He kept coming back, kept inquiring of Rabbi Eliezer and Rabbi Joshua, until he reduced his teachers to silence.

כתובות ס״ב ב:ט״ו-ס״ג א:ב׳

ר"ע רעיא דבן כלבא שבוע הוה חזיתיה ברתיה דהוה צניע ומעלי אמרה ליה אי מקדשנא לך אזלת לבי רב אמר לה אין איקדשא ליה בצינעה ושדרתיה שמע אבוה אפקה מביתיה אדרה הנאה מנכסיה אזיל יתיב תרי סרי שנין בבי רב כי אתא אייתי בהדיה תרי סרי אלפי תלמידי שמעיה לההוא סבא דקאמר לה עד כמה קא מדברת אלמנות חיים אמרה ליה אי לדידי ציית יתיב תרי סרי שני אחריני אמר ברשות קא עבידנא הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב כי אתא אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי שמעה דביתהו הות קא נפקא לאפיה אמרו לה שיבבתא שאילי מאני לבוש ואיכסאי אמרה להו (משלי יב, י) יודע צדיק נפש בהמתו כי מטיא לגביה נפלה על אפה קא מנשקא ליה לכרעיה הוו קא מדחפי לה שמעיה אמר להו שבקוה שלי ושלכם שלה הוא שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא אמר איזיל לגביה אפשר דמפר נדראי אתא לגביה א"ל אדעתא דגברא רבה מי נדרת א"ל אפילו פרק אחד ואפי' הלכה אחת אמר ליה אנא הוא נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה ויהיב ליה פלגא ממוניה ברתיה דר"ע עבדא ליה לבן עזאי הכי והיינו דאמרי אינשי רחילא בתר רחילא אזלא כעובדי אמה כך עובדי ברתא

Ketubot 62b:15-63a:2

The Gemara further relates: Rabbi Akiva was the shepherd of ben Kalba Savua, one of the wealthy residents of Jerusalem. The daughter of Ben Kalba Savua saw that he was humble and refined. She said to him: If I betroth myself to you, will you go to the study hall to learn Torah? He said to her: Yes. She became betrothed to him privately and sent him off to study. Her father heard this and became angry. He removed her from his house and took a vow prohibiting her from benefiting from his property. Rabbi Akiva went and sat for twelve years in the study hall. When he came back to his house he brought twelve thousand students with him, and as he approached he heard an old man saying to his wife: For how long will you lead the life of a widow of a living man, living alone while your husband is in another place? She said to him: If he would listen to me, he would sit and study for another twelve years. When Rabbi Akiva heard this he said: I have permission to do this. He went back and sat for another twelve years in the study hall. When he came back he brought twenty-four thousand students with him. His wife heard and went out toward him to greet him. Her neighbors said: Borrow some clothes and wear them, as your current apparel is not appropriate to meet an important person. She said to them: “A righteous man understands the life of his beast” (Proverbs 12:10). When she came to him she fell on her face and kissed his feet. His attendants pushed her away as they did not know who she was, and he said to them: Leave her alone, as my Torah knowledge and yours is actually hers. In the meantime her father heard that a great man came to the town. He said: I will go to him. Maybe he will nullify my vow and I will be able to support my daughter. He came to him to ask about nullifying his vow, and Rabbi Akiva said to him: Did you vow thinking that this Akiva would become a great man? He said to him: If I had believed he would know even one chapter or even one halakha I would not have been so harsh. He said to him: I am he. Ben Kalba Savua fell on his face and kissed his feet and gave him half of his money. The Gemara relates: Rabbi Akiva’s daughter did the same thing for ben Azzai, who was also a simple person, and she caused him to learn Torah in a similar way, by betrothing herself to him and sending him off to study. This explains the folk saying that people say: The ewe follows the ewe; the daughter’s actions are the same as her mother’s.

תלמוד ירושלמי הוריות ג׳:ד׳:י׳

שְׁנֵיהֶם עוֹמְדִין בְּקָלוֹן הָאִישׁ קוֹדֵם לָאִשָּׁה׃ לָמָּה. שֶׁהָאִשָּׁה דַּרְכָּהּ לָכֵן וְהָאִישׁ אֵין דַּרְכּוֹ לָכֵן. מַעֲשֶׂה בְירִבִּי יְהוֹשֻׁעַ שֶׁעָלָה לְרוֹמִי. אָֽמְרוּ עָלָיו עַל תִּינּוֹק אֶחָד יְרוּשַׁלְמִי שֶׁהָיָה אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצוֹתָיו מְסוּדָרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים. וְהוּא עוֹמֵד בְּקָלוֹן. וְהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְבוֹדְקוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפִתְחוֹ נַעֲנֶה רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְאָמַר לוֹ. מִֽי־נָתַ֨ן לִמְשִׁיסָּה יַֽעֲקֹ֛ב וְיִשְׂרָאֵ֥ל לְבוֹזְזִים הֲל֣וֹא יְי. נַעֲנֶה הַתִּינּוֹק וְאָמר לוֹ. ז֤וּ חָטָ֣אנוּ ל֔וֹ וְלֹֽא־אָב֤וּ בִדְרָכָיו֙ הָל֔וֹךְ וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּתֽוֹרָתֽוֹ׃ מִיָּד זָֽלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְאָמַר. מֵעִיד אֲנִי עָלַי אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ שֶׁאֵינֵי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֵפְדֶּנּוּ. וּפְדָאוֹ בְמָמוֹן הַרְבֶּה וְשִׁילְּחוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְקָרָא עָלָיו הַפָּסוּק הַזֶּה בְּנֵ֤י צִיּוֹן֙ הַיְקָרִ֔ים וגו׳.

Jerusalem Talmud Horayot 3:4:10

It happened that Rebbi Joshua went to Rome. They informed him about a child from Jerusalem who was reddish with beautiful eyes, good to look at, and his locks ordered in curls, standing in [a house of] ill repute. Rebbi Joshua went to check him out. When he came to the door, Rebbi Joshua started and said, who gave Jacob to be booty and Israel to plunderers, is that not the Eternal? The child answered him and told him, it is because we sinned against Him; they did not want to walk in His ways and did not listen to His teaching. Immediately his eyes were flowing with tears and he said, I take as my witnesses heaven and earth that I shall not move from here until I buy his freedom. He bought his freedom for much money, sent him to the Land of Israel, and quoted for him this verse, the dear children of Zion etc.

גיטין נ״ח א:ט׳-י׳

תָּנוּ רַבָּנַן מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה שֶׁהָלַךְ לִכְרַךְ גָּדוֹל שֶׁבְּרוֹמִי אָמְרוּ לוֹ תִּינוֹק אֶחָד יֵשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רוֹאִי וּקְווּצּוֹתָיו סְדוּרוֹת לוֹ תַּלְתַּלִּים הָלַךְ וְעָמַד עַל פֶּתַח בֵּית הָאֲסוּרִים אָמַר מִי נָתַן לִמְשִׁיסָּה יַעֲקֹב וְיִשְׂרָאֵל לְבוֹזְזִים עָנָה אוֹתוֹ תִּינוֹק וְאָמַר הֲלֹא ה׳ זוּ חָטָאנוּ לוֹ וְלֹא אָבוּ בִדְרָכָיו הָלוֹךְ וְלֹא שָׁמְעוּ בְּתוֹרָתוֹ אָמַר מוּבְטְחַנִי בּוֹ שֶׁמּוֹרֶה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל הָעֲבוֹדָה שֶׁאֵינִי זָז מִכָּאן עַד שֶׁאֶפְדֶּנּוּ בְּכׇל מָמוֹן שֶׁפּוֹסְקִין עָלָיו אָמְרוּ לֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁפְּדָאוֹ בְּמָמוֹן הַרְבֵּה וְלֹא הָיוּ יָמִים מוּעָטִין עַד שֶׁהוֹרָה הוֹרָאָה בְּיִשְׂרָאֵל וּמַנּוּ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן אֱלִישָׁע

Gittin 58a:9-10

The Sages taught another baraita (Tosefta, Horayot 2:5) relating to the fate of the Jewish children: There was an incident involving Rabbi Yehoshua ben Ḥananya who once went to the great city of Rome, where they said to him: There is a child in prison with beautiful eyes and an attractive appearance, and his curly hair is arranged in locks. Rabbi Yehoshua went and stood by the entrance to the prison. He said, as if speaking to himself: “Who gave Jacob for a spoil, and Israel to the robbers?” (Isaiah 42:24). That child answered by reciting the continuation of the verse: “Did not the Lord, He against Whom we have sinned, and in Whose ways they would not walk, neither were they obedient to His law?” Rabbi Yehoshua said: I am certain that, if given the opportunity, this child will issue halakhic rulings in Israel, as he is already exceedingly wise. He said: I take an oath by the Temple service that I will not move from here until I ransom him for whatever sum of money they set for him. They said that he did not move from there until he ransomed him for a great sum of money, and not even a few days had passed when this child then issued halakhic rulings in Israel. And who was this child? This was Rabbi Yishmael ben Elisha.

Learning vs. Action

ספרי דברים מ״א:י״א

(יא) וכבר היה רבי טרפון ור' יוסי הגלילי ור' עקיבא מסובין בבית ערוד, נשאלו: מי גדול, תלמוד גדול או מעשה? נענה כולם ואמרו: תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה.

Sifrei Devarim 41:11

(11) R. Tarfon, R. Yossi Haglili and R. Akiva were once seated in the house of Nitzah in Lod when they were asked: "What is greater? Learning or doing?" R. Tarfon said: "Doing is greater." R. Akiva: "Learning is greater." All of them responded: "Learning is greater, for learning leads to doing."

מכילתא דרבי ישמעאל, מַסֶּכְתָּא דְוַיַּסַּע א׳:כ״א-ל׳

ויאמר אם שמוע תשמע, מכאן אמרו שמע אדם מצוה אחת משמיעין לו מצות הרבה שנ' אם שמע תשמע, שכח אדם מצוה אחת משכחין לו מצות הרבה שנ' והיה אם שכח תשכח (דברים ח יט): לקול ה' אלהיך, אלו עשרת הדברות שנתנו מפה לפה בעשרה קולות: והישר בעיניו תעשה, אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם: והאזנת למצותיו, אלו גזרות: ושמרת כל חקיו, אלו הלכות: כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך הא אם אשים כי אני ה' רופאך דברי ר' יהושע, ר' אלעזר המודעי אומר אם שמוע יכול רשות ת"ל תשמע חובה ולא רשות, תשמע זה הכלל שהתורה כלולה בו. לקול ה' אלהיך מלמד שכל מי ששומע מפי גבורה מעלין עליו כאלו עומד ומשמש לפני חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים. והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה. והאזנת למצותיו אלו הלכות, ושמרת כל חוקיו אלו עריות. כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' ומה ת"ל כי אני ה' רופאך אמר לו הקב"ה למשה אמור להם לישראל דברי תורה שנתתי לכם רפואה הם לכם חיים הם לכם שנ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד) ואו' רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך (שם ג). ר' יצחק אומ' הא אם אין בהם מחלה מפני מה הם צריכין רפואה אלא כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך בעולם הזה ואם אשים כי אני ה' רופאך בעולם הבא. שמעון בן עזאי אומר שמוע מה ת"ל תשמע מכאן שאם רצה אדם לשמוע משמיעין אותו לשכח משכחין אותו יכול לאחר זמן ת"ל והיה אם שמוע תשמע שכח תשכח מיד. הא כיצד רצה לשמוע משמיעין אותו מיד לשכח משכחין אותו מיד. הוא היה אומר רצה אדם לשמוע בטובתו משמיעין לו שלא בטובתו לשכח בטובתו משכחין אותו שלא בטובתו הרשות נתונה אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן (שם) אחרים אומרים אם חבול תחבול (שמות כב) אם חבלת חבולה אחת סוף שחובלין בך חבולות הרבה.

Mekhilta DeRabbi Yishmael, Tractate Vayassa 1:21-30

(Exodus 15:26) "If you do what is just in His eyes": This refers to (integrity) in one's dealings (business transactions). We are hereby apprised that if one deals faithfully (with others), men take pleasure in him, and it is accounted to him as if he fulfilled the entire Torah.

Israel: Sons of God or God's Servants

משנה אבות ג׳:י״ד

(יד) הוּא הָיָה אוֹמֵר, חָבִיב אָדָם שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לוֹ שֶׁנִּבְרָא בְצֶלֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט) כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּקְרְאוּ בָנִים לַמָּקוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד) בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם. חֲבִיבִין יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה. חִבָּה יְתֵרָה נוֹדַעַת לָהֶם שֶׁנִּתַּן לָהֶם כְּלִי חֶמְדָּה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ד) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם, תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ:

Pirkei Avot 3:14

(14) He used to say: Beloved is man for he was created in the image [of God]. Especially beloved is he for it was made known to him that he had been created in the image [of God], as it is said: “for in the image of God He made man” (Genesis 9:6). Beloved are Israel in that they were called children to the All-Present. Especially beloved are they for it was made known to them that they are called children of the All-Present, as it is said: “you are children to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1). Beloved are Israel in that a precious vessel was given to them. Especially beloved are they for it was made known to them that the desirable instrument, with which the world had been created, was given to them, as it is said: “for I give you good instruction; forsake not my teaching” (Proverbs 4:2).

ספרי במדבר קי״ט:א׳-ד׳

(א) ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם אני חלקך ונחלתך בתוך בני ישראל. למה נאמר? לפי שהוא אומר (במדבר כו) לאלה תחלק הארץ – הכל במשמע: כהנים לוים וישראלים וגרים ונשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע. ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – יצאו כהנים: ובתוך ישראל לא ינחלו נחלה – יצאו לוים. לשמות מטות אבותם ינחלו – יצאו גרים ועבדים. ואיש לפי פקודיו – יצאו טומטום ואנדרוגינוס: ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל – בשעת חילוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם – בביזה: אני חלקך ונחלתך – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני אע"פ שלא נתתי לך מתנה – על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר (ויקרא ו) חלקם נתתי לך מאשי, (דברים יח) אשי ה' ונחלתו יאכלו: אני חלקך ונחלתך – כ"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים: י"ב במקדש וי"ב בגבולים. ומה אלו י"ב במקדש? חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר לוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע ואיל נזיר:

(ב) ומה אלו י"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה. שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר: לטובתי נשברה רגל פרתי. לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה – כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח: זכרון לבני ישראל. הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים. ר' אלעזר הקפר אומר: מנין אתה אומר, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים, ושכינה מסתלקת? שנאמר: (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אין חלום אלא שיש לו פתרון: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה – זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה – אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים – אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו (עמוס ט) – ראיתי את ה' נצב על המזבח. חביבים ישראל, כשהם מכנן – אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר (ישעיה סא) ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. וכשהוא מכנן – אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו – הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו – הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה. חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר (תהילים קי״ט:ס״ח) טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי, ולמדני חקיך. ואומר (תהילים קי״ט:קי״ז) סעדני ואושעה, שלא אהיה לומר תורה וסורח, שלא אהיה לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא; או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:מ״ו) ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר (תהילים קי״ט:נ״ד) זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. שומע אני בשלום? – ת"ל במערות ובמצדות (תהילים נ״ז:א׳) בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר (תהילים קי״ט:ק״ט) ונפשי בכפי תמיד:

(ג) אבל משלמד דוד תורה ונתרגל, מהו אומר? (תהילים קי״ט:ע״ב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר (תהלים קלט) ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם:

(ד) שמואל ב ז זאת תורת האדם. נמצאת אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה – זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות – זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר "אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים – הייתי זוכה בהן ונוטלן", הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם; וכל מי שאין זוכה בו – מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם. וא"ת: מי גדול משניהם? – היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול הממליך או המלך? – הממליך. העושה שרים או העושה שררה? – הוי אומר העושה שררה. כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר (משלי ח) "בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו":

Sifrei Bamidbar 119:1-4

(1) (Bamidbar 18:20) "I am your portion and your inheritance ...": Twenty-four priestly gifts were given to the Cohanim, twelve in the sanctuary and twelve in the borders (i.e., outside of Jerusalem.) ...The day when a covenant was forged with Aaron with the twenty-four gifts was a day of great joy to him. R. Yishmael says: As per the folk-proverb "My cow's leg was broken for my good." For Aaron's good did Korach come and contest the priesthood...

Beloved are Israel, who, when epitomized, are epitomized as "Cohanim," viz. (Isaiah 61:6) "And you, Cohanim of the L-rd shall be called; 'ministers of G-d' shall they say of you.

Beloved are Cohanim, who are epitomized as ministering angels, viz. (Malachi 2:7) "For the lips of the Cohein shall guard knowledge, and Torah shall they seek from his mouth, for an angel of the L-rd of hosts is he." If Torah goes forth from his mouth, he is like the ministering angels. If not, he is like an animal or a beast, which does not recognize its Creator.

Beloved is Torah. When David king of Israel asked (a boon of the L-rd), he asked only for Torah, viz. (Psalms 118:68) "You are good and do good — teach me Your statutes." Your goodness engulfs all who enter the world. Let Your goodness engulf me and teach me Your statutes.

We find that there are three crowns: the crown of Torah, the crown of priesthood and the crown of kingdom. The crown of priesthood was merited by Aaron and he took it. The crown of kingdom was merited by David and he took it. The crown of Torah is left (vacant), so that those who enter the world be given no pretext to say: If the crown of kingdom and the crown of priesthood were left (vacant), I would merit them and take them. The crown of Torah is left (vacant) for all who enter the world. For whoever merits it, I account it to him as if all three were left (vacant) to him and he merits all of them. And whoever does not merit it, I account it to him as if all three were left (vacant) for him and he did not merit any one of them.

ברכות ס׳ ב:י״ב-י״ג

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר וכן תנא משמיה דר' עקיבא לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד רחמנא לטב עביד כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא מטא לההיא מתא בעא אושפיזא לא יהבי ליה אמר כל דעביד רחמנא לטב אזל ובת בדברא והוה בהדיה תרנגולא וחמרא ושרגא אתא זיקא כבייה לשרגא אתא שונרא אכליה לתרנגולא אתא אריה אכליה לחמרא אמר כל דעביד רחמנא לטב ביה בליליא אתא גייסא שבייה למתא אמר להו לאו אמרי לכו כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא

Berakhot 60b:12-13

Rav Huna said that Rav said that Rabbi Meir said; and so it was taught in a baraita in the name of Rabbi Akiva: One must always accustom oneself to say: Everything that God does, He does for the best. The Gemara relates: Like this incident, when Rabbi Akiva was walking along the road and came to a certain city, he inquired about lodging and they did not give him any. He said: Everything that God does, He does for the best. He went and slept in a field, and he had with him a rooster, a donkey and a candle. A gust of wind came and extinguished the candle; a cat came and ate the rooster; and a lion came and ate the donkey. He said: Everything that God does, He does for the best. That night, an army came and took the city into captivity. It turned out that Rabbi Akiva alone, who was not in the city and had no lit candle, noisy rooster or donkey to give away his location, was saved. He said to them: Didn’t I tell you? Everything that God does...

The Torah Speaks in Plain Language vs. Everything is Interpreted

סנהדרין נ״א ב:ט״ז-י״ז

א"ל ר"ע ישמעאל אחי (ויקרא כא, ט) בת ובת אני דורש א"ל וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה אם משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה ואם משמע להוציא את הפנויה הוציא את הנשואה

Sanhedrin 51b:16-17

Rabbi Akiva said to him: Yishmael, my brother, I derive it from the fact that the verse could have stated: “The daughter of a priest,” but instead states: “And the daughter of a priest,” with the conjunction “and,” that married daughters of priests are also included in this punishment. Rabbi Yishmael said to him: And because you derive this from the difference between the term “the daughter” and the term “and the daughter,” we should take this married daughter of a priest out to be executed by burning? This derivation of yours is inconsistent, because if the conjunction “and” indicates the inclusion of the married daughter of a priest, then it should include the unmarried daughter of a priest too. And if it indicates the exclusion of an unmarried one, exclude the married one as well.

בראשית רבה א׳:י״ד

(יד) רַבִּי יִשְׁמָעֵאל שָׁאַל אֶת רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר לוֹ בִּשְׁבִיל שֶׁשִּׁמַּשְׁתָּ אֶת נַחוּם אִישׁ גַּם זוּ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה, אַכִין וְרַקִּין מִעוּטִין, אֶתִין וְגַמִּין רִבּוּיִן, הָדֵין אֶת דִּכְתִיב הָכָא, מַה הוּא, אֲמַר לֵיהּ, אִלּוּ נֶאֱמַר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הָיִינוּ אוֹמְרִים הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ אֱלָהוּת הֵן, אֲמַר לֵיהּ (דברים לב, מז): כִּי לֹא דָבָר רֵק הוּא מִכֶּם, וְאִם רֵק הוּא מִכֶּם, לָמָּה שֶׁאֵין אַתֶּם יוֹדְעִין לִדְרשׁ בְּשָׁעָה שֶׁאִי אַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ, (דברים לב, מז): כִּי הוּא חַיֵּיכֶם, אֵימָתַי הוּא חַיֵּיכֶם, בְּשָׁעָה שֶׁאַתֶּם יְגֵעִין בּוֹ. אֶלָּא אֵת הַשָּׁמַיִם, לְרַבּוֹת חַמָּה וּלְבָנָה וּמַזָּלוֹת, וְאֵת הָאָרֶץ, לְרַבּוֹת אִילָנוֹת וּדְשָׁאִין וְגַן עֵדֶן. רַבִּי תַּנְחוּמָא מִשּׁוּם רַב הוּנָא אָמַר (שמות לח, כב): וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶּן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ משֶׁה, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁלֹא שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ, הִסְכִּימָה דַעְתּוֹ לְמַה שֶּׁנֶּאֱמַר לְמשֶׁה בְּסִינַי. רַבִּי חוֹנְיָא בְּשֵׁם רַבִּי אָמַר (מלאכי ב, ו): תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ, אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מִפִּי רַבּוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי (משלי ג, כו): כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ, אֲפִלּוּ דְּבָרִים שֶׁאַתָּה כְּסִיל בָּהֶן, (משלי ג, כו): וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד, רַבִּי דוֹסָאי אָמַר, מִן הַהוֹרָיָה. רַבִּי אַבָּהוּ אָמַר, מִן הָעֲבֵרָה. רַבִּי לֵוִי אָמַר, מִן הַמַּזִּיקִין. אָמַר רַבִּי אַבְדִימוּס, אִם נָתַתָּ מִכִּסְךָ צְדָקָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשַׁמֶּרְךָ מִן הַפִּיסִין וּמִן הַזִּמְיוֹנוֹת, מִן הַגֻּלְגְּלָאוֹת וּמִן הָאַרְנוֹנִית.

Bereshit Rabbah 1:14

(14) Rabbi Yishmael asked Rabbi Akiva and said to him "seeing as you served Nahum, the man from Gamzu, twenty two years, [who teaches that] ach and raq are [hermeneutic tools for] dimunition (mi'ut) and et and gam are [tools for] expansion (ribuy) what is your opinion on the et written here; what is it?" and he said to him: "if it was said "in the beginning God created heavens and earth" we would say that the heavens and the earth are divinities." He said to him ""for this is no empty thing for you" (Deuteronomy 32:47) and if it seems empty to you, then it is because you do not know to interpret correctly when you are not careful with it "for it is your life" (Deuteronomy 32:47). When is it your life? When you are careful with it." But, et the heavens, [this et] expands to include the sun and moon and zodiac signs, and et the earth, [this et] expands to include the trees and grass and the Garden of Eden. Rabbi Tanchuma from Rav Huna said "And Bezalel son of Uri son of Hur from the tribe of Judah made what Moses commanded him" (Exodus 38:22), does it not say "et all which Hashem commanded Moses", even the words which he did not hear from the mouth of his master, he planned his judgment from what was spoken to Moses on Sinai. Rabbi Chonya in the name of Rabbi said ""The Torah of truth was from his mouth" (Malachi 2:6) these are the words which he heard from the mouth of his master". And the rabbis said "For Hashem will be your confidence" (Proverbs 3:26), even though you are confident in them, "He will guard your foot from being caught" (Proverbs 3:26)". Rabbi Dosai said "from erroneous decisions". Rabbi Abbahu said "from sin". Rabbi Levi said "from harm". Said Rabbi Avdimus "if you gave charity from your money, the Holy One, blessed be He, guards you from tariffs and from fines, from head-taxes and from forced contributions".

Living by Torah and Dying by Torah

מסכת שמחות ח׳:ח׳

וכשבאו רשב"ג ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו והיה רבי ישמעאל בוכה ור"ש אמר אברך בשתי פסיעות אתה נתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה [א"ל (וכי) אני בוכה על שאנו נהרגין] (אלא על שאנו נהרגים) כשופכי דמים וכמחללי שבתות אמר לו שמא בסעודה היה יושב וישן ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא והתורה אמרה (שמות כב) אם ענה תענה אותו ומה כתיב והרגתי אתכם בחרב וי"א רשב"ג היה בוכה ורבי ישמעאל השיבו כדברים אלו [וכשנהרג ר"ש ור"י באתה השמועה אצל ר"ע וריב"ב עמדו וחגרו מתניהם שק וקרעו בגדיהם ואמרו אחינו ישראל אלו טובה היתה לעולם תחלה לא היו מקבלים אלא ר"ש ור"י ועכשיו גלוי היה לפני מי שאמר והיה העולם שסוף פורענות גדול עתיד לבוא לעולם ולפיכך נסתלקו אלו מן העולם (ישעיה נז) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואומר (שם) יבא שלום ינוחו על משכבותם]

Tractate Semachot 8:8

When R. Simeon b. Gamaliel and R. Ishmael came [to be tried], it was decreed against them that they should be put to death. Whereupon R. Ishmael broke into tears; and R. Simeon said to him, ‘Abrek, why do you weep? Two steps more and you will be in the bosom of the righteous, and yet you weep!’ He replied, ‘Do I then weep because we are about to be executed? It is because we are about to be executed [in the same way] as murderers and desecrators of the Sabbath’...
When R. Simeon and R. Ishmael were executed and the report reached R. ‘Aḳiba and R. Judah b. Baba, they arose, girded their loins with sackcloth, rent their garments and exclaimed, ‘Our brother-Israelites, if good were destined to come to the world, at first none would receive it but R. Simeon and R. Ishmael; but now that it is revealed before Him Who spake and the universe came into being that eventually great punishments will come upon the world, they have consequently been taken out of the world; [as it is stated,] The righteous perisheth, and no man layeth it to heart, and it continues, He entereth into peace, they rest in their beds’.

ברכות ס״א ב:ט׳

בְּשָׁעָה שֶׁהוֹצִיאוּ אֶת רַבִּי עֲקִיבָא לַהֲרִיגָה זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע הָיָה, וְהָיוּ סוֹרְקִים אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וְהָיָה מְקַבֵּל עָלָיו עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבֵּינוּ, עַד כָּאן?! אָמַר לָהֶם: כׇּל יָמַי הָיִיתִי מִצְטַעֵר עַל פָּסוּק זֶה ״בְּכָל נַפְשְׁךָ״ אֲפִילּוּ נוֹטֵל אֶת נִשְׁמָתְךָ. אָמַרְתִּי: מָתַי יָבֹא לְיָדִי וַאֲקַיְּימֶנּוּ, וְעַכְשָׁיו שֶׁבָּא לְיָדִי, לֹא אֲקַיְּימֶנּוּ? הָיָה מַאֲרִיךְ בְּ״אֶחָד״, עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ בְּ״אֶחָד״. יָצְתָה בַּת קוֹל וְאָמְרָה: ״אַשְׁרֶיךָ רַבִּי עֲקִיבָא שֶׁיָּצְאָה נִשְׁמָתְךָ בְּאֶחָד״.

Berakhot 61b:9

The Gemara relates: When they took Rabbi Akiva out to be executed, it was time for the recitation of Shema. And they were raking his flesh with iron combs, and he was reciting Shema, thereby accepting upon himself the yoke of Heaven. His students said to him: Our teacher, even now, as you suffer, you recite Shema? He said to them: All my days I have been troubled by the verse: With all your soul, meaning: Even if God takes your soul. I said to myself: When will the opportunity be afforded me to fulfill this verse? Now that it has been afforded me, shall I not fulfill it? He prolonged his uttering of the word: One, until his soul left his body as he uttered his final word: One. A voice descended from heaven and said: Happy are you, Rabbi Akiva, that your soul left your body as you uttered: One.

Can mortals see God?

חגיגה י״ד ב:ח׳-י׳

ת"ר ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא... בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהלים קטז, טו) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה, טז) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא אמר להם (ויקרא כב, כד) ובארצכם לא תעשו כל שבארצכם לא תעשו שאלו את בן זומא בתולה שעיברה מהו לכ"ג מי חיישינן לדשמואל דאמר שמואל

Chagigah 14b:8-10

The sages taught: Four entered the orchard [pardes], i.e., dealt with the loftiest secrets of Torah, and they are as follows: Ben Azzai, and Ben Zoma, Aḥer, the other, a name for Elisha ben Avuya; and Rabbi Akiva....The Gemara proceeds to relate what happened to each of them: Ben Azzai glimpsed the Divine Presence and died...Ben Zoma glimpsed at the Divine presence and was harmed (lost his mind). Aher chopped down the shoots of saplings (became a heretic). Rabbi Akiva emerged safely.

ספרי דברים מ״ט:ב׳-ג׳

(ב) ולדבקה בו. וכי היאך אפשר לו לאדם לעלות במרום ולהדבק בו? והלא כבר נאמר (דברים ד׳:כ״ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא! ואומר (דניאל ז׳:ט׳) כורסיה שביבים דנור יגלגלוהי נור דליק! אלא הדבק בחכמים ובתלמידים, ומעלה אני עליך כאלו עלית למרום ונטלתם. ולא שעלית ונטלת בשלום, אלא אפילו כאלו עשית מלחמה ונטלת! וכן הוא אומר (תהלים סח) עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם.

(ג) דורשי רשומות אומרים: רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם? - למוד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. ואם עשיתם מה שעליכם - אף אני אעשה מה שעלי:

Sifrei Devarim 49:2-3

(2) "and to cleave to Him": How is it possible for a man to ascend the heights and cleave to Him? Is it not written (Ibid. 4:24) "For the L-rd your G-d is a consuming fire"? and (Daniel 8:9) "His throne was like a fiery flame and its wheels like burning fire"? But, (the intent is) cleave to the sages and to the disciples, and I will account it to you as if you had ascended the heights and had taken it (the Torah). And not as if you had taken it peacefully, but as if you had waged war and taken it. And thus is it written (Psalms 68:19) "You ascended on high; you took spoils; you took gifts for man."

(3) The expounders of metaphor say: Do you wish to recognize the One who spoke and brought the world into being? Learn haggadah. For if you do so, you will come to recognize the Holy One Blessed be He and cleave to His ways. And if you do yours, then I will do Mine, (Devarim 11:23) "and the L-rd will drive out, etc."

ספרי במדבר נ״ח:א׳

(א) ובבא משה אל אהל מועד למה נאמר לפי שהוא אומר וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר שומע אני מאהל מועד ממש, ת"ל (שם כה) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת. אי אפשר לומר מאהל מועד שכבר נאמר מעל הכפורת ואי אפשר מעל הכפורת שכבר נאמר מאהל מועד, כיצד יתקימו שני כתובים. זו מדה בתורה, שני כתובים זה כנגד זה והרי הם סותרים זה את זה, יתקימו במקומם עד שיבא כתוב אחר ויכריע ביניהם. (ומה ת"ל) ובבא משה אל אהל מועד מגיד הכתוב שהיה משה נכנס ועומד באהל מועד והקול יורד משמי שמים לבין שני הכרובים והוא שומע את הקול מדבר אליו מבפנים. [לדבר אתו] ר' יהודה בן בתירא אומר הרי שלשה עשר מיעוטים מיעט אהרן מכל דברות שבתורה [א] ובבא משה ש אהל מועד לדבר אתו [ב] וישמע את הקול מדבר אליו [ג] וידבר אליו [ד] ונועדתי לך שם ודברתי אתך [ה] [אשר אועד לך] [ו] אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם [ז] [כאשר צוה ה' אל משה] [ח] ביום צותו [ט] [אשר צוה ה' את משה] (את אשר יצוה את כל אשר אצוה אליך) [כאשר דבר ה' ביד משה לו]. ואחת במצרים [ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים] ואחת בסיני [ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני] ואחת באהל מועד [ויקרא אל משה וידבר אליו. הרי י"ג מעוטים מיעט אהרן מכולם.]:

Sifrei Bamidbar 58:1

(1) (Bamidbar 7:89) "And when Moses came to the tent of meeting": (Why is this mentioned? We already know that the L-rd spoke to him from the tent of meeting.) From (Vayikra 1:1) "and the L-rd spoke to him from the tent of meeting," I understand directly from the tent of meeting. It is, therefore, written (Shemot 25:22) "And I will be appointed for you (to speak to you) there, and I will speak to you from above the kaporeth (the ark cover)." It is impossible to say from the tent of meeting, for it is already written "from above the kaporeth," and it is impossible to say "from above the kaporeth," for it is already written "from the tent of meeting." How, then, are these two verses to be reconciled? This is a rule in the Torah: Two verses which contradict each other are to "remain in their place" until a third verse comes and reconciles them, (the third verse, in this instance, being) "And when Moses came to the tent of meeting." Scripture hereby tells us that Moses would enter and stand in the tent of meeting, and the Voice would descend from the heaven of heavens to between the two cherubs (on the ark cover) and he would hear the Voice speaking to him from within.

ספרא, ברייתא דרבי ישמעאל י״ח

[ח] כתוב אחד אומר "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו..."׳ וכתוב אחד אומ' "ולא יכול משח לבא אל אהל מועד..." הכריע "כי שכן עליו הענן" אמור מעתה – כל זמן שהיה הענן שם, לא היה משח נכנס לשם ׳ נסתלק הענן – היח נכנס ומדבר עמו...׳ רבי יוסי הגלילי אומר: הרי הוא אומר "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן, כי מלא כבוד יי' את בית י" מלמד שנתנה רשות למלאכים לחבל. וכך הפסוק אומר "ושכותי כפי עליך עד עברי..." – מלמד שנתנה דשות למלאכים לחבל... וכך הפסוק אומ' "אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי.": כשישוב אפי – יבואון אל מנוחתי.

Sifra, Baraita DeRabbi Yishmael 18

One verse states (Bamidbar 7:89): "And when Moses came to the tent of meeting to speak with him, etc." and another, (Shemoth 40:35): "And Moses could not come to the tent of meeting!" This is resolved by (Shemoth 40:35): "for the cloud rested upon it." Say: Whenever the cloud was there, Moses did not enter. When the cloud departed, he entered and spoke with Him. R. Yossi Haglili says: It is written (I Kings 8:11): "And the Cohanim were not able to stand to minister because of the cloud, for the glory of the L–rd filled the house of the L–rd" — whence it is seen that the angels were given license to destroy (all who would approach). And, similarly, (Shemoth 33:22): "And I shall cover you with My 'palm' until I have passed" — whence it is seen that the angels were given license to destroy. And, similarly, (Psalms 95:11): "So I swore in My wrath that they would not enter My rest" — When My wrath abates, they will enter My rest."

משנה מכות א׳:י׳

סנהדרין ההורגת אחד בשבוע נקראת חבלנית. רבי אלעזר בן עזריה אומר, אחד לשבעים שנה. רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים, אלו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר, אף הן מרבין שופכי דמים בישראל.

Mishnah Makkot 1:10

A Sanhedrin that would execute somebody once in seven years would be considered destructive. Rabbi Elazar Ben Azariah says: "Once in seventy years." Rabbi Tarfon and Rabbi Akiva said: "If we were on the Sanhedrin, nobody would have ever been executed." Rabban Shim'on Ben Gamliel said: "They too would have increased violence in Israel."

Robert Gamer

Topics