על השלום בין השמים והארץ, ועל המקום של האדם לעשות שלום תוך כדי ויתור ויציאה מהמקום הבטוח שלו לטובת פשרה ושלום אמיתי
פעם אחת קראתי שבין תפילת מנחה לתפילת ערבית הרב עובדיה יוסף איפשר לציבור לשאול שאלות. אז שאלו אותו: 'למה בתפילת שמונה-עשרה יש הוראה לעמוד, אבל בסוף, ב'עושה שלום', צריך ללכת שלושה צעדים לאחור? למה עוברים מעמוד דום לעמוד נוח'. התשובה שלו מלאת חכמה ורגש – *"ברגע שאדם עושה שלום במרומיו – אם הוא עושה שלום, הוא לא יכול להתבצר בעמדתו. הוא חייב ללכת לאחור – שתהיה פשרה'".

