Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(יט) וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַׁלְּחָ֖הּ כׇּל־יָמָֽיו׃ {ס}
(19) and they shall fine him a hundred [shekels of] silver and give it to the young woman’s father; for [that man] has defamed a virgin in Israel. Moreover, she shall remain his wife; he shall never have the right to divorce her.
התורה קובעת קנסות כספיים ברורים: המוציא שם רע משלם מאה כסף לאבי הנערה, בעוד האונס והמפתה משלמים רק חמישים כסף. במבט שטחי, הסכומים הללו נראים כיום כמעט זניחים – כ-6,000 ש"ח למוציא שם רע וכ-3,000 ש"ח לאנס. אך בזמן המקרא, מדובר היה בהון עתק; חמישה סלעים בלבד יכלו לקנות שטח חקלאי של שני דונם.
(א)"...ולו תהיה לאשה" וגו'. מכאן ומן האמור להלן (פסוק כט) לגבי אונס נערה בתולה, ניתן ללמוד לכאורה על מעמדה החשוב של האשה הנשואה, וברור הוא, שבעוד זכות בחירתו של הבעל נשללה ואין בידו לשלחה, עדיין נתונה הזכות ביד האשה להחליט שאיננה חפצה בנישואים אלו. במקרה זה ודאי יתקבלו הגירושין. כך כתב רש"ר הירש: "במקרה הנידון כאן התנהג האיש כלפי אשתו בצורה מחפירה כדי להביא בכח לידי התרת הנישואים; משום כך שללה ממנו התורה את הזכות הזאת לכל הזמנים. במידה שהדבר תלוי בו, תהיה אשה זו אשתו כל ימיו; הוא לא יוכל לעולם להתיר את הנישואים האלה בלא הסכמתה". ויפה מסוכמת הפרשיה ב"דעת מקרא" (עמ' שכה, לאור דברי הרמב"ם במורה נבוכים ג, לט), זו לשונו: תכלית הפרשה לתקן פרץ שנבעה בחיי איש ואשתו - מי שעלתה טינה בליבו על אשתו, ולו סיבה שאינו רוצה בה, הרי זה יכול לפוטרה בגט ולשלם לה כתובתה... ואם היא אשתו חדשה וטוען שזִנתה מדעת בעת שהיתה ארוסה, הרי זה בא לחייבה סקילה. על בית הדין לחקור ולדרוש בדבר, ואם הורי האשה מוכיחים שאין טענתו אמת, עונשים אותו. ועונשו מידה כנגד מידה: תחת שביקש להפסידה כתובתה - קונסים אותו בממון, לשלם מאה סלע לאבי אשתו; ותחת שביקש לגרשה בתואנת שווא וגרם לה חרפה - גוזרים עליו שלא יוכל להוציאה כל ימיו. זה גמר הריב ותיקון העוול. הבעל שנענש יקח מוסר, ויוציא מלבו שנאה לאשתו, וישכין שלום באהלו. ע"כ. (פ' כי־תצא תש"ס)
אך מה בנוגע לחיוב להישאר נשואים? רש"ר הירש חושף את עומק העונש: לא מדובר בפרס לגבר, אלא בשלילה מוחלטת של זכות הבחירה שלו. האיש הזה התנהג בצורה מחפירה כדי להביא בכוח להתרה של הנישואין, ולכן התורה קונסת אותו "מידה כנגד מידה" הוא רצה לגרשה בתואנת שווא? כעת הוא לא יוכל לגרשה לעולם ללא הסכמתה.
הפרשה הזו אינה רק דין משפטי עתיק, היא מראה לנשמה שלנו. היא מלמדת אותנו שמי שמנסה לברוח מאחריות בדרכים עקומות ובהכפשות, סופו שהאחריות תרדוף אחריו ותכפיל את עצמה.
