Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Share(ד) תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃
תּוֹרָ֥ה צִוָּה־לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַעֲקֹֽב׃
(4)When Moses charged us with the Teaching
As the heritage of the congregation of Jacob.
1. what does this interpretation add to what we know?
2. what do you find most compelling about the interpretation?
3. what question(s) would you ask the interpreter if you could?
4. Note for yourself how different genres of Jewish literature relate to the original Torah verse.
תורה צוה לנו משה מורשת קהלת יעקב (שם שם ד). ירושה היא לכל קהלות יעקב, שכל העוסק בה לשמה זוכה הוא לנחלת יעקב, שנאמר אז תתענג על ה' וגו' והאכלתיך נחלת יעקב אביך (ישעיה נח יד).
(Deut. 33:4) "When Moses charged us with the Teaching, As the heritage of the congregation of Jacob." It is a heritage for all the congregations of Jacob, for whoever engages in it for its own sake is worthy of the inheritance of Jacob, as stated (in Is. 58:14): THEN YOU SHALL TAKE DELIGHT IN THE HOLY ONE…, AND I WILL FEED YOU THE INHERITANCE OF YOUR FATHER JACOB.
Rashi, 11th C. France
תורה. אֲשֶׁר צוה לנו משה מורשה הִיא לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, אֲחַזְנוּהָ וְלֹא נַעַזְבֶנָּה:
תורה THE LAW which צוה לנו משה MOSES COMMANDED US, מורשה is AN INHERITANCE to THE CONGREGATION OF JACOB: we have taken it and we will not abandon it.
תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה, הַטַּעַם שֶׁיִּשָּׂא תָּמִיד וְיֹאמַר תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה וְהִיא תִּהְיֶה מוֹרָשָׁה לִקְהִלַּת יַעֲקֹב, כִּי לְדוֹרוֹת עוֹלָם כָּל בְּנֵי יַעֲקֹב יִירָשׁוּהָ וְיִשְׁמְרוּ אוֹתָהּ, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מדרש תהלים א), שֶׁלֹּא אָמַר מוֹרָשָׁה בֵּית יַעֲקֹב אוֹ זֶרַע יַעֲקֹב וְאָמַר קְהִלַּת יַעֲקֹב, לְרַמֵּז שֶׁיִּקָּהֲלוּ רַבִּים עֲלֵיהֶם וְתִהְיֶה הַתּוֹרָה לְעוֹלָם מוֹרָשָׁה לְיַעֲקֹב וּלְכָל הַנִּקְהָלִים עָלָיו, הֵם הַגֵּרִים הַנִּלְוִים עַל ה' לְשָׁרְתוֹ וְנִסְפְּחוּ עַל בֵּית יַעֲקֹב, וְנִקְרְאוּ כֻּלָּם קְהִלָּתוֹ:
MOSES COMMANDED US A LAW. The meaning thereof is that Israel will always “take” [receive His words] and say “Moses commanded us a Law and this will be an inheritance of the congregation of Jacob, for all the children of Jacob shall possess it forever and observe it, for it shall not be forgotten out of the mouths of their seed.” And our Rabbis interpreted that he did not say “an inheritance of the house of Jacob” or “the seed of Jacob” — he stated of the congregation of Jacob in order to suggest that many [strangers] would join them and the Torah will always be an inheritance of Jacob and of all who congregate to him, these being the strangers that join themselves to the Eternal, to minister unto Him, and they shall cleave to the house of Jacob, and they will all be called “His congregation.”
תורה צוה לנו משה וגו׳ סרסהו תורה צוה משה להיותה מורשה לנו קהלת יעקב.
תורה צוה לנו משה וגו, this verse appears in a truncated mode and should by rights read: תורה צוה לנו משה להיותה מורשה לנו קהלת יעקב, ”Moses commanded us this Torah in order for it to become a heritage to the congregation of Yaakov.”
קהלת יעקב. הם ב' חלקי התורה. דיני התורה והוא תורה ציוה לנו. קהלת. הם המדרשים שנדרשים בקהל:
היא מורשה קהלת יעקב. כמו ירושה שמגעת בלי עמל עצמו. כך מגיע זכות עיונה ש״ת שת״ח עמלים בה. בירושה לקהלת יעקב שהן המה המון עם ה׳ מחמת שכח העיון א״א אם לא שמחזיקים את העמל בה בלי שום דאגת פרנסה. ובזה גם המחזיקים זוכים בה ובזכותה וכדאי׳ פ׳ מקום שנהגו כל המטיל מלאי לכיס של ת״ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה. שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף. ובירושל׳ סוטה פ״ז וברבה פ׳ קדושים איתא עתיד הקב״ה לעשות צל וחופה לבעלי מצות אצל בעלי תורה שנאמר כי בצל החכמה בצל הכסף ואומר עץ חיים היא למחזיקי׳ בה וגו׳. ועוד הרבה אגדות חז״ל :
The heritage of the congregation of Yaakov. Like a heritage, which one receives without personal effort. Similarly, the merit of the Torah in which the Torah scholars toil, is a heritage to the congregation of Yaakov, who are the masses of the Jewish people. For the true in depth study is impossible unless one is without any financial worries, and in this way those who support it receive their reward.
בִּשְׁלשָׁה כְּתָרִים נִכְתְּרוּ יִשְׂרָאֵל. כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת. כֶּתֶר כְּהֻנָּה זָכָה בּוֹ אַהֲרֹן שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כה יג) "וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם". כֶּתֶר מַלְכוּת זָכָה בּוֹ דָּוִד שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פט לז) "זַרְעוֹ לְעוֹלָם יִהְיֶה וְכִסְאוֹ כַשֶּׁמֶשׁ נֶגְדִּי". כֶּתֶר תּוֹרָה הֲרֵי מֻנָּח וְעוֹמֵד וּמוּכָן לְכָל יִשְׂרָאֵל. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג ד) "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב". כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה יָבוֹא וְיִטּל. שֶׁמָּא תֹּאמַר שֶׁאוֹתָם הַכְּתָרִים גְּדוֹלִים מִכֶּתֶר תּוֹרָה. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר (משלי ח טו) "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ וְרוֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק" (משלי ח טז) "בִּי שָׂרִים יָשֹׂרוּ". הָא לָמַדְתָּ שֶׁכֶּתֶר תּוֹרָה גָּדוֹל מִשְּׁנֵיהֶם:
Three crowns were conferred upon Israel: the crown of Torah, the crown of priesthood, and the crown of royalty. Aaron merited the crown of priesthood, as [Numbers 25:13] states: "And it will be an eternal covenant of priesthood for him and his descendants after him."
David merited the crown of royalty, as [Psalms 89:37] states: "His seed will continue forever, and his throne will be as the sun before Me."
The crown of Torah is set aside, waiting, and ready for each Jew, as [implied by Deuteronomy 33:4]: "The Torah which Moses commanded us is the inheritance of the congregation of Jacob." Whoever desires may come and take it.
Lest you say that the other crowns surpass the crown of Torah, [Proverbs 8:15-16] states: "By me, kings reign, princes decree justice, and nobles rule." Thus, you have learned that the crown of Torah is greater than the other two.
