Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
ShareA JOYOUS DAY
(יא) צְאֶ֧נָה ׀ וּֽרְאֶ֛ינָה בְּנ֥וֹת צִיּ֖וֹן בַּמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה בָּעֲטָרָ֗ה שֶׁעִטְּרָה־לּ֤וֹ אִמּוֹ֙ בְּי֣וֹם חֲתֻנָּת֔וֹ וּבְי֖וֹם שִׂמְחַ֥ת לִבּֽוֹ׃ {ס}
(11) O maidens of Zion, go forth and gaze upon King Solomon wearing the crown that his mother gave him on his wedding day, on his day of bliss.
״בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ״ — זֶה מַתַּן תּוֹרָה, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ״ — זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.
“On the day of his wedding”; this is the giving of the Torah through the second set of tablets on Yom Kippur. The name King Solomon in this context, which also means king of peace, is interpreted as a reference to God. “And on the day of the gladness of his heart”; this is the building of the Temple, may it be rebuilt speedily in our days.
הגה ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר...והמנהג לטבול הכלה ליל ד' אע"פ שלא תבעל קודם מוצאי שבת (מרדכי שם) אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה
Rema: One should make the immersion as close to be’ilat mitzva (first marital relations) as possible…and the custom is for the kalla to immerse on Tuesday night, even though she will not have relations prior to Motza’ei Shabbat, but one should not distance the immersion from relations more than this.
נראה דלאו דוקא ליל ד’, אלא כל זמן שאין יותר מן ד’ לילות סמוך לבעילת מצוה שפיר דמי
It seems that it is not specifically Tuesday night, but rather any time that is not more than four nights away from first marital relations is good.
הגה והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא לא באין אצל החתן עד הלילה אבל אחר החופה דינן כשאר נשים (מהרי"ל):
Rema: And the kallot immersing prior to the chuppa can immerse in the daytime, for they will not come to be [in private] with the chatan until the night, but [regarding immersion] after the chuppa, their law is like other women.
נהגו הנשים בטבילות נוספות. יש הטובלות עצמן שלוש פעמים, ויש הטובלות אף יותר מזה, כגון תשע פעמים וכיוצא בזה. וכל אחת תנהג על פי המסורות המקובלת במשפחתה או בעדתה…
Women have the custom of additional dips. There are those who dip themselves three times, and those who dip even more than this, like nine times or the like. And every [woman] should practice in accordance with the received tradition in her family or community of origin…
נולדתי וגדלתי במושב של עולים ממרוקו. כנכדה הבכורה במשפחות אמי ואבי, משפחות בנות עשרה ילדים כל אחת, זכיתי להשתתף בכל החתונות של דודיי ודודותיי, ובחגיגה המיוחדת שעורכים יוצאי צפון אפריקה לכלה בערב טבילתה הראשונה. מלווה בבנות משפחה, שכנות וחברות, הולכת הכלה אל המקווה בשירה ובריקודים, כשהנשים נושאות מגשים עמוסים עוגיות צבעוניות, ריבות וסוכריות. אל הטבילה מביאים מגבות חדשות, רכות וריחניות, ואם החתן מעניקה לכלה פרחים, מוצרי טיפוח ופריטי הלבשה תחתונה. הנשים שרות ורוקדות, ומאחלות לכלה חיי נישואים מוצלחים ומאושרים. לאחר הטבילה הכלה מברכת את המשתתפות, והנשים מייבשות את שערה, מאפרות ומלבישות אותה, ומלוות אותה בחזרה הביתה. בבית הכלה מחכים הגברים, והיא מתקבלת בשירה, בריקודים ובסעודה חגיגית. רק נשים מלוות את הכלה אל המקווה, אך לא מדובר באירוע סודי ונסתר, אלא בחגיגה בראש חוצות וברוב עם. גם אני השתתפתי בימי ילדותי בחגיגות רבות כאלה.
I was born and raised in a moshav of immigrants to Israel from Morocco. As the oldest granddaughter in my mother’s and father’s families, families with ten children each, I had the privilege of participating in all of my aunts’ and uncles’ weddings, and in the special celebration that those of North African origin hold for a kalla on the evening of her first immersion. Escorted by female relatives, neighbors and friends, the kalla goes to the mikveh with song and dance, as the women carry platters laden with colorful cookies, jams, and candies. To the immersion they bring new towels, soft and fragrant, and the chatan’s mother bestows flowers, toiletries, and lingerie upon the kalla. The women sing and dance and wish the kalla a successful and happy married life. After the immersion, the kalla blesses the participants, and the women dry her hair, make her up and dress her, and escort her back home. The men wait at the kalla’s home, and she is greeted with song, dance, and a festive meal. Only women accompany the kalla to the mikveh, but this is not a secret or hidden event, but rather a public and well-attended celebration. Even I participated in my childhood in many celebrations like this.
י"ל דמנהג נשים בעירו שמברכי' שהחיינו על טבילה ראשונה הורה גברא להן אחינוך כל מצות שהנשים רגילות בהם והם בפרטות טבילה חלה והדלקה והיא מסתמא נוגעת בראשונ' בטבילת...ע"כ מברכת שהחיינו על טבילה ראשונה שנכנסת לחינוך מצות נשים כן יש ללמוד זכות שלא יהי' מנהג הדיוטו' מטעות והיכי דלא נהיג לא נהגי והיכי דנהיג נהיג ואריך וחשש ברכה לבטלה ליכא לפע"ד כמ"ש לעיל:
One can say that the custom of women in his city, that they recite she-hechiyyanu on the first immersion, a Rav taught them on initiation into all the mitzvot in which women are accustomed, which are specifically immersion, [separating] challa and lighting [candles], and she presumably encounters her obligatory immersion first…Therefore, she recites she-hechiyyanu over the first immersion for she is entering initiation into women’s mitzvot, so one can justify [this practice] that it is not an unlearned and mistaken custom, and where it is not practiced, it is not practiced, and where it is practiced, it is practiced and befitting. And in my humble opinion there is no concern of a beracha in vain, as I wrote above.
יש מקום שנודע מהני נשי כי הכלה בטבילה ראשונה קודם החופה מברכת שהחיינו. וחקרו בדבר, והנה אמת נכון שכך נהגו משנים קדמוניות. וידענו כי כמעט בכל תפוצות ישראל לא יש מנהג זה. וגם בעיר הלזו שנהגו לא נודע מי חכם הנהיג כך. וידוע שהאחרונים הסכימו לעיל סימן כ”ח, שלא יברכו שהחיינו על מצות כסוי. ע”ש [=עיין שם] באורך. וכעת לא נמצא כתוב מנהג זה בשום ספר….וכן אני אומר במנהג זה דיודיעום שאין לברך וימחו בידן.
There is a place where it became known from these women that the kalla at her first immersion before the chuppa recites she-hechiyyanu. And they investigated the matter, and indeed it is true that they have had this custom since early times. But we know that in nearly all of the diaspora there is no such custom. And even in this city where they had this custom, it is unknown what sage instituted it. And it is known that later authorities agreed above (28) that one does not recite she-hechiyyanu upon the [first performance of the] mitzva of covering [blood, after ritual slaughter], see there at length. And this custom is not currently found written in any book…And so I say regarding this custom to let them know that one should not recite the beracha and to protest their [doing it].
וע”כ [=ועל כן] מה שיש כאן בעה”ק ת”ו [=בעיר הקודש תיבנה ותיכונן] נשים המשגיחות על הטבילה (מטעם המועצה הדתית המקומית), שנוטלות עטרה לעצמן להתפאר בהוראות חדשות, ומצוות לכלות לברך בר[כת] שהחיינו בטבילתן הראשונה…ועל הרבנים להודיע לנשים הללו … לבל יכשילו רבים באיסור ברכה לבטלה החמורה מאד
Therefore, what [happens] here in the Holy City, may it be rebuilt, that the women who supervise immersion (on behalf of the local religious council), who take for themselves the crown of showing off with new rulings, and instruct kallot to recite the beracha of she-hechiyyanu at their first immersion…It is upon the rabbis to let these women know…that they should not trip up the masses with the very grave prohibition of a beracha in vain.
[Master of the world], here I am immersing and purifying myself toward my upcoming wedding. And I ask of You to help me to purify my entire self with full intent, my body and my self, my spirit and my soul. Help me to live my whole life in cleanliness and great purity. Help me to sanctify myself to always become sanctified through Your sanctity. Help my intended husband to also be holy and pure in all of his being. Help us to live in great sanctity. Help us to connect in great sanctity and to bring forth life through sanctity and love, peace and friendship. [Master of the world], behold I intend to stand tomorrow under the chuppa together with my partner and to fulfill Your intention at the creation and formation of the world. Help us to rejoice with all our hearts a true and complete rejoicing, so that all those who come to gladden us be like builders of a ruin among the ruins of Jerusalem. Help us to greet every person with joy and a shining countenance. Help us that nothing should go wrong at my wedding. That I not become angry, God forbid, and that I not anger any person. And even if, God forbid, something goes wrong, we should not become angry, not I and not my partner, and this should be an auspicious sign for us all of our lives. Help whoever comes to our wedding to be joyful, in order that our wedding be part of the building of the people and building of Jerusalem and bring forth more and more of the Dwelling of the Divine presence. [Please God], help all those who support, that they not fail in their tasks. Help the Rav Mesader of the chuppa to do this in purity and with the right intentions. Help the musicians to gladden and to bring forth the Dwelling of the Divine Presence, as it is written: “And it was when the musician would play and the spirit of God was upon him.” Help the cooks and caterers that nothing go wrong, God forbid, at their hands. Help my dear parents who worked so hard for this simcha that this simcha be for them only for a beracha, and fulfill all the wishes of their hearts for good, along with the rest of my brothers and sisters. Make this so for the sake of Your name, make it so for the sake of Your right hand, make it so for the sake of Your Torah, may Your right hand deliver and answer me. May the utterances of my mouth and the thoughts of my heart be willed before you God, my Rock and my Redeemer.
(י) וַיֹּ֨אמֶר ה׳ אֶל־מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ אֶל־הָעָ֔ם וְקִדַּשְׁתָּ֥ם הַיּ֖וֹם וּמָחָ֑ר וְכִבְּס֖וּ שִׂמְלֹתָֽם׃
(10) and GOD said to Moses, “Go to the people and warn them to stay pure today and tomorrow. Let them wash their clothes.
וכמו שהתענו בו ישראל כמו כן החתן מתענה. ובמתן תורה היו נשואין דכתיב אהבת כלולותיך.
Just as Israel fasted on it [the day of giving the Torah], so the chatan fasts. And at the giving of the Torah they were married, as it is written, “your bridal love” (Yirmiyahu 2:2).
מה שמתענין החתנים עד לאחר הברכה מצאתי באגדה מפני שמצוה חביבה עליהם כדרך שעושין חסידים הראשונים שהיו מתענין על מצוה החביבה כגון לולב ושאר דברים
That the chatanim fast until after the beracha, I found in a homiletic: Because the mitzva is beloved to them, much as the early pious ones would fast upon performance of a beloved mitzva, such as lulav and other things.
חָתָן. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂיו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל. וְכִי מָחֲלַת שְׁמָהּ. וַהֲלֹא בָּשְׂמַת שְׁמָהּ. אֶלָּא שֶׁנִּמְחֲלוּ לוֹ כָּל עֲוֹנוֹתָיו.
The bridegroom: (Gen. 28:9) “Esaw went to Ismael and married Maḥalat bat Ismael.” But was her name Maḥalat, was it not Basemat? But all his sins were forgiven him.
…כבר פשוט המנהג בכל ישראל דלא יאכל עד שיצא מחופתו, ושמעתי הטעם שלא ישתכר, או שלא יאמרו שנשתכר בשעת קדושין וקדושי טעות הוו…ועוד שמעתי לפי דאמרי[נן] בגמ[רא] (ירושלמי בכורים פ”ג ה”א) המתעלה עונותיו נמחלין וכיון דעולה לגדולה אולי יגרום החטא ויתבטל ומקבל עליה תשובה וצערא בעלמא עד דסיים חופתו והדר אכיל.
…The custom has already spread through all of Israel that he [the chatan] not eat until he emerges from his chuppa, and I heard the reason is that he not get drunk, or that they not say that he was drunk at the time of kiddushin and they were erroneous [and thus invalid] kiddushin…And I heard further in accordance with that which they said in the Talmud (Yerushalmi) that one who is raised up, his transgressions are forgiven. And since he is ascending to importance [as one married], perhaps sin will cause [trouble] and it [the forgiveness] will be canceled. And he takes upon himself repentance and simple discomfort until after he finishes his chuppa, and then goes back and eats.
נוהגין שהחתן מתענה יום שנכנס בו לחופה מפני כי הנושא אשה נמחלים עונותיו וצריך שיהיה עם זה זכות התענית גם כן, ועוד כדי שע"י התענית יהיה לו שברון לב לקבלת התשובה יותר, ופה עירנו רבים נוהגים בכך, ודוקא החתן אבל הכלות לא נהגו בכך ולא נזדמן שום כלה מתענה קודם החופה כלל:
It is customary that a chatan fasts on the day on which he enters the chuppa, because one who marries a woman, his transgressions are forgiven him. And the merit of the fast also needs to accompany this, and further, in order that through the fast he will have a broken heart for increased acceptance of teshuva. And here in our city many have this custom, and specifically the chatan. But kallot do not have this custom, and it has not occurred that any kalla fasts prior to the chuppa at all.
הגה ונהגו שהחתן והכלה מתענין ביום חופתן
Rema: It is customary that the bride and the groom fast the day of the chuppah
ונהגו [ה]חתן ו[ה]כלה להתענות ביום הנישואין עד אחר הברכה, י”א [=יש אומרים] הטעם דהוא יום סליחה דידוע שנמחלו עונותיהם וי”כ [=ויום כיפור] דידהו כדדרשינן על הא דכתיב (בראשית כח), ויקח את מחלת, וי”א [=יש אומרים] הטעם שצריכים להתענות שמא ישתכרו ולא היה דעתן מיושבת עליהם בשעת הקידושין…
The chatan and the kalla are accustomed to fast on the wedding day until after the beracha [birkat eirusin], there are those who say the reason is that it is a day of forgiveness, for it is known that their transgressions are forgiven, and it is their Yom Kippur, as we expound on that which is written (Bereishit 28) “and he took Machalat [as his wife].” And there are those who say the reason that they need to fast is lest they become intoxicated and would not be in a settled state of mind at the time of kiddushin…
ולפע”ד [=ולפי עניות דעתי] הרוצים להחמיר בזה לא עושים יפה, שהיא קולא הבאה לידי חומרא לדחות יום טוב שלו בשביל כך… ומכ”ש בזה”ז [=ומכל שכן בזמן הזה] שירדה חולשא רבה בעולם. וכ”ש [=וכל שכן] הכלות שאין צריך שיתענו ביום חופתן….ואל תשיבני מאיזה חכמים שאמרו שהחתנים צריכים להתענות גם כאן בא”י [=בארץ ישראל], שאין ספק שנעלם מעיניהם דברי כל האחרונים מגדולי רבני הספרדים וארצות המזרח, שהעידו בגדלם שאין אנו נוהגים כן…ורק האשכנזים שנהגו פה להתענות ישארו במנהגם.
In my humble opinion, those who wish to be stringent in this are not acting properly, for it is a leniency that leads to a stringency, to push aside his Yom Tov for this…And how much more so nowadays, when great weakness has descended upon the world. And how much more so the kallot, who need not fast on their wedding day…And don’t answer me with some sages who said that chatanim need to fast even here in Eretz Yisrael, for the words of all of the later authorities among the great Rabbis of the Sefaradim and the eastern lands, who testified in their greatness that we don’t have this custom, doubtless eluded their eyes…And only the Ashkenazim who are accustomed to fast here should maintain their custom.
אם קשה עליהם התענית מאד – לא יתענו, ורק יזהרו שלא ישתו ממשקים המשכרים ולא ירדפו באותו יום אחרי מותרות מאכל ומשתה [ב"ש].
If the fast is very difficult for them, they should not fast and simply be careful not to drink intoxicating beverages and not to pursue excess in food and drink on that day.
ויש גם לה סליחה, דאם לא כן היה די להזהירה ממשקה המשכר או מכל משקה ולא שתתענה היא כלל, וצלע”ע [=וצריך לעיין עוד]. ועל כל פנים יש להקל בה קצת יותר מלגבי החתן…
She also has forgiveness, for if not so, it would be enough to warn her against an intoxicating drink or any drink and not that she fast at all, and this requires investigating further. In any case, one can be lenient with her [a kalla] a little more than with a chatan…
חתן או כלה שחוששים שהתענית תתיש אותם או תגרום להם לכאבי ראש, אינם חייבים לצום. אמנם בעבר רק מעטים הקילו בזה, אולם כיום, לאחר שהתרגלנו לחיי שפע ופינוק, הצומות נעשו קשים יותר מבחינה נפשית, ולכן כאשר הצום גורם לצער – מקילים, מפני שצום זה נועד לעורר לתשובה ולא לשם כפרה וזיכוך על ידי קבלת ייסורים...לפיכך, החוששים מהתענית אינם חייבים לצום, ויאכלו וישתו כפי צרכם, ויימנעו ממשקה אלכוהולי, ויתעוררו בתשובה על ידי קביעת לימוד ביום החתונה ומתן צדקה. ואם יש בכוחם, מוטב שיצומו עד חצות היום.
A chatan or kalla who are concerned that the fast will exhaust them or cause them headaches, are not required to fast. Indeed, in the past only a few were lenient with this; however today, after we have become accustomed to lives of plenty and indulgence, the fasts have become more difficult emotionally, and therefore when the fast causes distress – we are lenient, because this fast is intended to awaken repentance and not for atonement or purification by accepting suffering…Therefore, those who are concerned about the fast are not obligated to fast, and they may eat and drink as necessary, and refrain from alcoholic beverages, and awaken repentance through setting aside time for [Torah] study on the wedding day and giving charity. And if they have strength, it is preferable for them to fast until noon.
וְהוּא תָּנֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי, קִשְׁטָהּ כַּכַּלָּה וְאַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ...מִשֶּׁקִּשְׁטָהּ בְּכ"ד מִינֵי תַּכְשִׁיטִין אַחַר כָּךְ הֱבִיאָהּ לוֹ
And he taught it in the name of Rabbi Shimon ben Yoḥai: He [God] adorned her [Eve] like a bride and then brought her before him [Adam]...It was only after He adorned her with twenty-four types of ornaments that He brought her to him.
בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל אַסְפַּסְיָנוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת חֲתָנִים...בַּפֻּלְמוֹס שֶׁל טִיטוּס גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת...
In the war [pulemus] of Vespasian the Sages decreed upon the crowns of bridegrooms...In the war of Titus they also decreed upon the crowns of brides...
מַאי ״עַטְרוֹת כַּלּוֹת״? אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: עִיר שֶׁל זָהָב...
What are the crowns of brides? Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: A city of gold, a gold crown engraved with the design of a city, worn by women as an ornament.
מַאי ״בְּעִיר שֶׁל זָהָב״? רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְרוּשָׁלַיִם דְּדַהֲבָא
What is the meaning of: With a city of gold? Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: Jerusalem of Gold, a gold tiara engraved with a depiction of the city of Jerusalem
מַאי ״אִיסְטָמָא״?...אָמַר אַבָּיֵי אָמַר רַב: כָּלְיָא פָּרוֹחֵי...מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמְרוּ: אַף אֵין בָּהּ מִשּׁוּם עַטְרוֹת כַּלּוֹת....
What is an istema?...Abaye said that Rav said: It is a small hat or ribbon used to gather hairs that protrude [kalya paruḥei] from the headdress...In the name of Rabbi Shimon they said: Also, the rabbinic decree prohibiting adorning brides with bridal crowns to commemorate the destruction of the Temple does not apply to an istema...
משמע מפני גריעותה שהיא של בגד אמרו שאין בה משום עטרות כלות אלא שיש לומר דכל דאנסכא אסור משום עטרות כלות ועיר של זהב לאו דוקא, ואצטמא יש בה משבצות זהב וכיון דעיקרה בגד לא גזרו.
It [the Talmud] implies that because of its lesser status as being of fabric they said that it [a wool cap] is not subject to the [decree against] crowns of kallot, but one can say that any crown made of metal is prohibited because of the [decree against] crowns of kallot, and not only a city of gold. And an istema has gold adornments and since it’s primarily fabric they did not decree [against it].
גָּזְרוּ עַל עַטְרוֹת כַּלּוֹת אִם הָיָה שֶׁל כֶּסֶף אוֹ זָהָב אֲבָל שֶׁל גְּדִיל מֻתָּר לְכַלָּה:
They ordained that brides should not wear crowns of silver or gold; a garland made from twisted cords is, however, permitted for a bride.
(יז) אם היא של כסף - ה"ה של מרגליות ואבנים טובות
If it is of silver—Such is the law with [crowns of] pearls and precious stones.
כיפה - כמו כובע של צמר לבן...
Cap – like a cap of white wool…
ומעטפין אותו בטלית לבנה כדי לקיים בכל עת יהיו בגדיך לבני׳
We wrap him [the chatan] in a white tallit in order to fulfill [the verse] “At all times, your clothes shall be white” (Kohelet 9:8)…
הַשּׁוֹשְׁבִינִים מַלְבִּישִׁים אֶת הֶחָתָן בְּקִיטְל, כְּדֵי שֶׁיִזְכֹּר אֶת יוֹם הַמִּיתָה וְיִתְעוֹרֵר בִּתְשׁוּבָה.
The groomsmen [or the father] enrobe the bridegroom with a kittle, so that he is reminded of the day of death, and be inspired to repent.
...ומנהג קדום במצרים שבזמן החופה לובשים לבן
It is an ancient custom in Egypt that at the time of the chuppa, we wear white…
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.
Rabban Shimon ben Gamliel said: There were no days as joyous for the Jewish people as the fifteenth of Av and as Yom Kippur, as on them the daughters of Jerusalem would go out in white clothes, which each woman borrowed from another. Why were they borrowed? They did this so as not to embarrass one who did not have her own white garments.
“A person getting a [modest] dress from a gemach is not so different than a person getting a regular dress from a store…The only difference is that the gemach dresses have been worn before — but you would never be able to tell…Acts of kindness and giving are not just for the Orthodox — it is a mitzvah and a quality that binds the entire Jewish nation…Dress gemachs should be for everyone of every religion and every social status. There is no reason for every single bride to spend $1,000-plus on a wedding dress when they can borrow from a gemach, and then alter it as they please. I wish that more people would donate their wedding dresses to gemachs,” she continued, “instead of leaving them in a box for 30 years…”
שֶׁרָאוּי לְאִשָּׁה לָבוּשׁ מֵאֲרוּסָתָהּ וְשֶׁלֹּא תִתְרָאֶה אֵלָיו עַד שֶׁתִּנָּשֵׂא לוֹ.
This story teaches us that when a woman has achieved the status of being betrothed it befits her to cover her face until such time as she is a properly married woman.
אשכנזית שדרכן ומנהגן שאין המשודך רואה משודכתו
An Ashkenazi woman, that their [Ashkenazim’s] manner and custom is that an engaged man does not see his fiancée.
שיגיע יום כניסתה לחופה יבא החתן בלילי אותו היום הוא ושושביניו אל בית אביה ומובילין אותה היא עם קרובותיה וקרוביה עמה בדברי שמחות והלל ומוליכין אותה לחצר אחרת שלקרוביה או שלקרוביו או לרחוק עד למחר
When the day arrives for her entry into the chuppa, the chatan comes on the night [before] that day, he and his groomsmen, to her father’s home, and they escort her, together with her female and male relatives, with words of rejoicing and praise, and walk her to a different courtyard, of her relatives or his relatives or of one unrelated, until the next day [of the wedding].
יש נוהגים שלא יתראו החתן והכלה זה עם זה שבעה ימים קודם החופה כדי שלא תראה הכלה במים אלה דם חימוד. ויש נוהגים שלא להתראות בשבוע החתונה בלבד. ולשני המנהגים מותר לשוחח בטלפון. ויש שאינם נוהגים בחומרות אלו כלל. וכל זוג וזוג ינהג בזה כמנהג אבותיו. ובשעת הצורך ניתן להקל בדבר, כי מהדין אין זה מעכב.
There are those who have the custom for the chatan and kalla not to see each other for seven days prior to the chuppa, in order that the kalla not experience dam chimud (“blood of desire”) during those days. And there are those whose custom is for them not to see each other only during the week of the wedding. And according to both customs, it is permissible for them to speak on the phone. There are those who do not practice these stringencies at all. And each couple should follow their forefathers’ customs. And in time of need one can be lenient with the matter, for in law this is not an absolute requirement.
Rabbi Ephraim Greenblatt, a close student of Rav Moshe Feinstein, reports that a few days before his oldest son was to be married, he went with his wife, the chatan and the kallah’s parents to see Rav Moshe. The rav gave them his blessing and asked about the whereabouts of the kallah. Rabbi Greenblatt responded that since it was during the week before the wedding, the chatan and kallah were not seeing each other, to which Rav Moshe responded that there is no basis for such a custom…Rav Moshe saw no reason why the custom should inconvenience people. In particular, he believed that it should not prevent the bride and groom from taking pictures together before the wedding.
…I have heard about poskim in the USA who permit photography of chattan and kallah prior to the chuppah (for pictures without physical contact). I have serious reservations if this is wise from various perspectives, but certainly believe that it should not be done in contemporary Tzioni-Dati society in Eretz Yisrael, because of the local minhag that prohibits it, as well as concerns about the messaging to the Tzioni-Dati community regarding hilkhot tzniut at large.
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה (כנדה) אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה.
A bride is forbidden to her husband without the [marriage] benediction in the same manner as a niddah. Just as a niddah who has not immersed [in the ritual bath] is forbidden to her husband, so likewise is a bride forbidden to her husband without the [marriage] benediction.
וכשהכלה נכנסת לבא בשער הבית אז החתן הולך שם לקראתה ולוקח ידה ונותן אותה אל המשקוף למעלה…
When the kalla enters to come into the gate of the home [for the wedding], then the chatan goes there to meet her and takes her hand and brings her over the threshold…
דרש יש לחקור כי יום הולדת נקבה עלי עצ"ב אב ואם וכל הקרב עלו בו עצבי"ם ואמרו כי כשנולדה נקבה בשמים ממעל המזלות מצטערות וכל צבא השמים הולך וצוע"ר. כל קבל דנא אמרו בש"ס פ' הבא על יבמתו דף ס"ב כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה שנאמר להניח ברכה אל ביתך, ואמרו פ' הזהב אין הברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו שנא' ולאברם הטיב בעבורה ואמר רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. וכבר כתבנו דאמרו הראשונים נקבה בגימטריא נזק זכר גימטריא ברכה ואיך יכונו יחדיו כל כי הני מילי ולפום ריהטא הני מילי ס"תראי נינהו:
כלה בלא ברכה אסורה כלומר אפי' לחבק או ליגע בה כנדה...
“A kalla without a beracha is prohibited”: That is to say, even to embrace or to touch her, like a nidda…
It is the day of our wedding and I wake early to prepare. Externally I am having my hair done, my nails, my makeup. But within I am in a completely different world. I recite psalms, trying to infuse every moment with holiness. I fast, as it is my personal Yom Kippur, my Day of Atonement, and I ask forgiveness for my past while cleansing and preparing for our new future.
