Save
Copy
Add to Collection
Export to Google Docs
Shareשאלו לרבי במקום שעושין אירוסין ונשואין ביחד, מהו לברך ברכת אירוסין ונשואין בכוס אחד, ואמר רבי הרוצה לעשות כן אומר לו שתה מה שנשאר בכוס, ומוזג כוס שני לברך עליו ברכת נשואין, לפי שאין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, שאין עושין מצות חבילות חבילות...
They asked Rebbe [Rashi]: In a place where they perform eirusin and nissuin together, what is the halacha of reciting birkat eirusin and nissuin with a single cup. And Rebbi answered: One who wishes to do so, one says to him “drink what’s left in the cup,” and pours a second cup over which to recite birkat nissuin, because “we don’t recite two kedushot [matters of sanctity] over one cup,” for we don’t perform mitzvot in bundles…
וברכת אירוסין ונישואין נהגו לומר על שתי כוסות...ועוד דנהגו לקרות כתובה בינתים והוי הפסק...
And we are accustomed to saying the blessings over the betrothal and over the marriage over two cups...Moreover, it is since we are accustomed to read the marriage contract (ketuvah) between them, so it would be an interruption...
וברכת אירוסין וברכת חתנים אומרים אותה על ב' כוסות אפי' מקדש בשעת החופה הגה ונוהגין להפסיק ביניהם בקריאת הכתובה (כ"כ התוס' ואשיר"י):
And the engagement blessing and groom blessing we say it on two cups, even one who gets married at the time of the wedding canopy.
Rema: And we have the practice to pause between them with reading of the marriage contract (so did the Tosfot and Asheir"i write).
הנה תוכלי לכבד אשה בקריאת הכתובה כי אין בה קדושה או ברכה אלא היא קריאת שטר חוב בעלמא כדי להפסיק בין קדושין לנשואין... גם אשה יכולה לקרוא. והגם שבמקום שנשים אינן רגילות לדבר בפני צבור גברים אין זה מן הצניעות שתקרא את הכתובה בפניהם אבל בקהילה שבלאו הכי נשים מרצות ומדווחות ברבים בעניני צבור וכו' תוכל אשה גם לקרוא את הכתובה
You can honor a woman with reading the ketuba, for it does not entail a [davar she-bi[kedusha] or beracha; rather, it is merely reading contract of obligation in order to make a break between kiddushin and nissuin…a woman can also read. Even though in a place where women do not customarily speak before a male audience, it would not be tzanua for her to read the ketuba before them, but in a community where in any case women lecture or report in public regarding communal matters etc., a woman can also read the ketuba.
Question: Is it permissible for a woman who is a talmida chachama to read the ketuba under the chuppa? Response: The question is not one of formal halacha but of general policy. It is accepted in Yisrael that at public events women preserve their tzeniut and do not make themselves unnecessarily conspicuous. The chuppa is also included in this…. This is a slippery slope that is liable to reach synagogue practices….If this woman is indeed a talmida chachama, it is incumbent upon her to follow the truly wise women who knew their place, and who merited wide public appreciation specifically on account of their tzeniut…
בחלקים רבים בציבור הדתי, מתקבלות בקשות רבות אצל מסדרי הקידושין לשינויים וחידושים. חלק מהבקשות הגיוניות ואפשריות הלכתית וחלק מציבות את תחום המסורת בחופה כמאתגר יותר מאשר לפני דור. אין לי ספק שרצונם של זוגות לשלב נשים בחתונה הוא כנה ואמיתי. אף אני שותפה לו. כבר שנים אני שמחה לומר דברי ברכה מתחת לחופה ואת תפלתו של רב עמרם גאון. אין ספק שמותר לאישה לקרוא כתובה. לפני יותר מעשור אמר לי אבי מורי שהדבר מותר, אך שבשום אופן שאני לא אעשה זאת. אני מרגישה שבמובן מסוים הדיון נסב סביב השאלה: האם קיים בעולמנו הדתי מושג שנקרא ‘מותר אבל כרגע לא’? למעשה, הרבה רבנים וגדולי תורה מותחים גבול בין אישה קוראת כתובה לבין אישה מדברת או קוראת את תפילתו של רב עמרם גאון. בעוד הם מסרבים לקריאת כתובה הם שמחים לערב נשים באפשרויות האחרות. כרגע אני נמנעת מקריאת כתובה למרות שנענית בשמחה לאפשרויות האחרות. אני מרגישה שצריך לאזן בין שינויים וחידושים לבין בלמים. יודעת שמותר לקרוא כתובה ואין לי ביקורת על מי שבוחרת לעשות זאת. הרבה תלוי בקהל ובקהילה. האם בעוד כמה שנים ארגיש אחרת? קשה לצפות מראש. חשוב לי לשמר התקדמות איטית ולא להגיע לקצה.
In many quarters of the religious community, numerous requests are received by every mesader kiddushin for changes and innovations. Some of the requests are reasonable and halachically possible, and some position the realm of tradition regarding the chuppa as more challenging than it was a generation ago. I have no doubt that couples’ desire to include women in the wedding is honest and sincere. I also share it. For years, I have been happy to say words of blessing under the chuppa, and the tefilla of Rav Amram Gaon. There is no doubt that it is permissible for a woman to read the ketuba. Over a decade ago, my father and teacher [Rav Aharon Lichtenstein] said to me that it is permissible but that I should not do it under any circumstances. I feel that in a certain sense, the discussion revolves around the question – in our religious world, is there a concept of “permissible but not right now”? In practice, many rabbis and major Torah figures draw a boundary between a woman reading the ketuba and a woman speaking [at the chuppa] or reading the tefilla of Rav Amram Gaon. While they refuse to [permit] reading the ketuba, they are happy to involve women in other possibilities. Right now, I abstain from reading the ketuba although I happily agree to other possibilities. I feel that one must balance between changes and innovations, and applying brakes. I know that it is permissible to read the ketuba, and I have no criticism of a woman who chooses to do this. Much depends on those assembled and on the community. Will I feel differently in a few years? It’s hard to predict. It is important to me to preserve gradual progress and not to reach an extreme.
וחופה נקר[את] על שם שחופה אותה בטליתו, כדאמ[רינן] בהאשה נקנית [קדושין י”ח ע”ב]…כיון שפירש טליתו עליה לשם נישואין שוב אינו רשאי למוכרה, וכן ופרשת כנפיך על אמתך כי גואל אתה, זו פריסת טלית, וכן מעיד הנביא ואפרוש כנפי עליך [יחזקאל טז:ח] וגו’…על כן מנהג צרפת ופרובינצ’ לתת מפה צבועה בראש שניהם זכר לפריסת הכנף שפורס כנף בגדו עליה.
It is called “chuppa” because he covers [chofeh] her with his tallit, as it is said in Ha-isha Nikneit [the first chapter of Kiddushin, 18b]… “once he [a master] has spread his tallit over her [a Jewish maidservant] for the purpose of nissuin, he [her father] is not permitted to indenture her,” and so is the meaning of “and spread the ends of your garment over your maidservant, for you are a redeemer” [Rut 3:9], this is spreading the tallit, and so testifies the prophet [Yechezkel 16:8], “And I will spread the ends of my garment over you,”…Therefore, the custom of France and Provence is to place a colored cloth over both of their heads as a reminder of spreading the end, for he spreads the end of his garment over her.
…ראיתי מנהג…תשלח הכלה להחתן, במתנה, טלית בת ד’ כנפות בכלל הנדוניא דהנעלת ליה, ומקפידים ע”ז [=על זה]….
…I saw a custom…that the kalla would send to the chatan, as a gift, a four-cornered tallit as part of the dowry that she would bring to him, and they are particular about this…
אכן מהר”י סג”ל בהלולת בתו נטל שפת צעיפין שקורין ענד והניח עליהן לחופה…ואם הכלה אינה טהורה לבעלה מסירין מעל ראשה מיד אחר ברכת אירוסין.
Indeed, Maharil at the wedding of his daughter took the edge of the scarf, which is called Ende, and placed it upon them as a chuppa…and if the kalla is not tehora for her husband, they remove it from over her head immediately after birkat eirusin.
יצטרך גם כן ליישב המנהג שלא לברך על קדושי אשה או נשואיה.
One needs also to reconcile the custom of not reciting the beracha [of she-hechiyyanu] over betrothing or marrying a woman.
יש תמיה למה לא יברכו 'שהחיינו', שהרי שמחה גדולה...לא נהגו לברך כיון שהם לא ברכו גם אנן לא מברכינן.
It is puzzling why they shouldn’t recite she-hechiyyanu, for the simcha is great …they did not have the practice of reciting the beracha, and since they [in the past] did not, we also do not recite the beracha.
צריך עיון, כשנושא אדם אשה אם יש עליו חיוב ברכות הללו…נראה, שאם אשה הגונה היא ודאי יש לו לברך שהחיינו, אי משום קיום המצוה, ביחוד אם היא ראשונה, ואי משום דלא גרע מראיית חבר דעלמא החביב לו…ובתנאי שתהא כשרה וחביבה עליו….עוד נ”ל [=נראה לי] בענין זה שאפילו על קשור השדוך ההגון (אצ”ל [=אין צריך לומר] על האירוסין) ראוי לברך שהחיינו … ויש לי בו גם סמך בתורה [בראשית כד, כז] מאליעזר עבד אברהם, שנתן הודאה וברכה לה’ אפילו רק על הזדמנות רבקה בלבד, אף על פי שלא היתה לו עדיין שום הבטחה…גם האשה תברך…
It requires study, when a man marries a woman if he has an obligation to recite these berachot [she-hechiyyanu or ha-tov ve-ha meitiv]…it seems that if she is a good woman he should certainly recite the beracha of she-hechiyyanu, whether for fulfilling the mitzva, especially if she is the first [wife], or because it is no worse than seeing just a friend who is dear to him [over whom one recites she-hechiyyanu after not seeing them for thirty days]…as long as she is fitting and dear to him…and it further seems to me in this matter that even over contracting a suitable engagement (and how much more so on the eirusin) it is fitting to recite she-hechiyyanu…and I have a basis from the Torah [Bereishit 24:27] from Eliezer servant of Avraham who gave thanks and beracha to God even just for encountering Rivka, even though there was still no promise….Also the woman should recite a beracha…
על האשה אם הגונה היא וחביבה לו יברך שהחיינו ואפי[לו] כשנגמרו השדוכין ראוי לברך שהחיינו. הרב מר וקציעה. ולי יראה דיברך בלא שם ומלכות…ודאי בעי לאודוי ולשבוחי מיהו עם כל זה יברך בלא שם ומלכות
Over [marrying] a woman if she is good and dear to him, he should recite she-hechiyyanu, and even when the engagement is concluded it is fitting to recite she-hechiyyanu. Mor uktzi’a. And to me it seems that he should recite the beracha without [mentioning] God’s name or kingship…Certainly one must give thanks and praise, nevertheless he should recite the beracha without God’s name and kingship.
…נראה עיקר שסומכים את עצמם על הטלית ששולחים להחתן ובתחילת לבישתו הטלית הוא מברך ודאי שהחיינו…ועל ידי ברכה שעל הטלית מיושב גם כן המתנות שנותנים ויש בזה סך רב וחשוב, והכל נכלל בברכת שהחיינו שעל הטלית, וכבר אנו נוהגים לאחר ברכת שהחיינו מהקנין ללבישה
It seems that the fundamental halacha is that they [chatan and kalla] rely on the tallit that they send to the chatan, and when he first wears the tallit he certainly recites she-hechiyyanu…Through the beracha over the tallit, all the gifts that they [people] give are resolved, and this entails a large and significant sum, and everything is included in the beracha of she-hechiyyanu over the tallit, and we are already accustomed to delay the beracha of she-hechiyyanu from [the time of] acquisition to [the time of] wearing.
בשעת החופה בעת הקידושין מביאין טלית חדשה להחתן. והחתן מברך להתעטף ושהחיינו ועומד בה…ואח”כ [=ואחר כך] משלשל הטלית ומכסין בו גם את ראש הכלה הנצבת לימינו וגם פורסים אותה גם על העומדים סמוכים להם מימנם ומשמאלם…ומה גם לברכת שהחיינו אשר הנאני מאד מנהג הנעים הלזה לכלול גם מצות נישואין דאין בה שהחיינו כנודע מדברי הפוסקים ז”ל. ומה טובו ומה יופיו של המנהג הנ”ל.
During the chuppa, at the time of kiddushin, they bring a new tallit to the chatan. And the chatan recites the berachot le-hitatef and she-hechiyyanu and stands [wrapped] in it… and afterwards he lowers the tallit, and they also cover with it the head of the kalla, who stands to his right, and they also spread it over those standing near them to their right and left…And all the more so for theberacha of she-hechiyyanu, that it gives me great pleasure for this pleasant custom to include also the mitzva of nissuin, which doesn’t have a she-hechiyyanu, as is known from the words of halachic authorities of blessed memory. How good and seemly is this custom!
והמנהג הפשוט שיברך אלו הז’ ברכות הגדול שבנמצאים שם…
The widespread custom is that the greatest of those present [at the wedding] recites these seven berachot.
הנה במה שהרבה נוהגים כשנמצאים קרובים ורבנים נכבדים בשעת החופה שמחלקים הז’ ברכות אף שברכת שוש תשיש ושמח תשמח הם בלא פתיחה בברוך מצד ברכה הסמוכה לחברתה אם יפה הם עושים…לע”ד [=לפי עניות דעתי] יש לדון בזה להקל כדחזינן שהרבה נוהגין כן. … מ”מ [=מכל מקום] ברכה הסמוכה לחברתה ליכא בכלל זה דנחשבת ברכה אף שאין בה בתחלתה שם ומלכות…. …אין קפידא גם לחלקם להרבה אנשים אף בשביל צורך קטן, שאין בזה דחוי וקולא באיסורין אלא שבלא צורך אין לעשות כן ולשנות מכפי שנסדר שתהיה סמוכה וכשאחד אומר יש להחשיבה יותר סמוכה… ליכא דין הפסק אלא בשביל שתיית היין שהמברכים אין נוהגין לשתות אלא החתן והכלה.
That which many have the practice, when honored relatives and Rabbanim are present during the chuppa, to divide the sheva berachot among them, even though the berachot of sos tasis and same’ach tesamach don’t have an opening Baruch [ata Hashem], if they act properly from the perspective of a beracha [without an opening] adjacent to another….In my humble opinion there is room to asses this leniently as we see that many have this practice…In any case, there is no issue of [separating] a berachathat is adjacent to another for it is considered a[n independent]beracha even though its beginning does not include God’s name and kingship…There is no halachic concern even to divide them among many people even for a small need, for this does not entail a deferral or leniency with prohibitions, but without a need one should not do this and change what has been arranged to be directly adjacent. And when [the same some]one says them, ti is considered more adjacent…. The halacha of an interruption applies only regarding drinking the wine, which the ones who recite the berachot are not accustomed to drink, but rather only the chatan and kalla [drink].
שליח ציבור המאריך בנגונים באמצע הברכה, אף שאין זה משובח, מכל מקום אין זה הפסק, הערה יג: וה”ה [=והוא הדין] בשבע ברכות כשמאריכין בנגונים באמצע הברכה, דכיון שהכוונה ליפות הברכה אין זה הפסק (ודוקא באמצע ברכה, כי הוא לכבוד הברכה, אבל בין ברכה לברכה אין לנגן). הערה 29: וכמו כן על כל הפסק מרובה הקפיד רבנו שלא יעשו…
A prayer leader who sang prolonged tunes in the middle of a beracha, even though this is not praiseworthy, in any case it is not an interruption. Marginal Note 13: And so is the law with sheva berachot, where we sing prolonged tunes in the middle of the beracha, for since the intention is to beautify the beracha, it is not an interruption (and specifically in the middle of a beracha, for it is in honor of the beracha, but between berachot one should not sing tunes.) Footnote 29: And similarly for any long interruption our Rabbi [Rav Shlomo Zalman Auerbach] was particular that they not do it…
ומאחר שכבר התפשט המנהג לחלק את הברכות למכובדים שונים, יפה נהגו לאחרונה לנגן ולשיר בהפסקה שבין ברכה לברכה, משום שהאלטרנטיבה להמתין עד להגעת המברכים גרמה לציבור לפטפוטי סרק ומנהג זה בא לתקן את המצב שנוצר…וכדי למנע פטפוטים הצעתי היא להעמיד, או להושיב, את כל המברכים ליד החופה ולהעלותם בזה אחר זה, ללא הפסקה.
Since the custom of dividing the berachot among different honorees has already become widespread, it is good that they have recently become accustomed to play music and sing in the pause between one beracha and another, since the alternative of waiting until the reciters of the berachot arrive caused the community to chatter, and this custom came to rectify the situation that was created…in order to prevent chatter, my suggestion is have all the reciters stand, or sit, next to the chuppa and to have them come up one after the other without pause.
Because a minyan is required for sheva berachot, my halachic position is that women are not able to recite the beracha under the chuppa, and the berachot would be berachot in vain…. But I like the custom today that a couple go up together, the man says the beracha, and the women offers a beracha in her own words to the chatan and kalla. There are halachic authorities who say that this is an interruption, but in my opinion the halacha of interruption does not apply here, as long as the chatan and kalla do not interrupt by speaking between the first beracha and drinking the wine.
ההפסק הקצר של הזמנת המברך, וחלל הזמן שמנוצל תוך כדי הגעתו להשמעת קטע מוסיקלי קצרצר, אינם דומים לדברי תורה שאין להם שיעור, שעלולים גם להימשך זמן רב, שניתן לגמור בו את כל שבע הברכות, וזהו הפסק גמור.
The brief interruption for calling up the one reciting the beracha, and the space of time that is used to play a very brief musical interlude as he arrives, are not similar to divrei Torah, which “have no measure,” which also tend to be drawn out for a long time, during which it would be possible to complete all of the sheva berachot. And this is a full-fledged interruption.
כהיום הזה בירושלים, ירבו שמחות בישראל, וינוסו אנחות מישראל. ירבו בשורות טובות בישראל, ירבו ישועות בישראל, ירבו נחמות בישראל. תרבה אהבה בישראל, תרבה ברכה בישראל. תרבה גילה בישראל, תרבה דיצה בישראל. ירבה הוד בישראל, ירבה ועד בישראל. ירבה זכות בישראל, ירבה חתן בישראל, ירבו ימים טובים בישראל. אליהו הנביא במהרה יבא אלינו, המלך המשיח יצמח בימינו. יצליחו חתן וכלה, ישמחו שניהם זה עם זה ויעלצו שניהם זה עם זה. ויעמידו בנים ויאריכו שנים בשבי יהודה, בנים מצליחים וכלכם ברוכים. ישמח חתן בכלה, וכלה תשמח בחתן, בבנים ובנות, בעושר ובנכסים, בבנים עוסקים בתורה מקיימי מצות בישראל.
Like this day in Yerushalayim, may joyous occasions increase in Yisrael, and may sorrows depart from Yisrael. May good tidings increase in Yisrael, may salvations increase in Yisrael, may consolations increase in Yisrael. May love increase in Yisrael, may beracha increase in Yisrael, may joy increase in Yisrael, may jubilation increase in Yisrael. May glory increase in Yisrael, may convocation increase in Yisrael. May merit increase in Yisrael, may chatanim increase in Yisrael, may festive days increase in Yisrael. May Eliyahu ha-Navi quickly come to us, may the anointed king emerge in our day. May chatan and kalla succeed, may the two of them take joy in each other and exult with each other and may they have children and have long lives among those who return to Yehuda, children who succeed and are all blessed. May chatan rejoice in kalla and may kalla rejoice in chatan, with sons and daughters, with riches and property, with children occupied with Torah and keeping mitzvot in Yisrael.
אַיְּיתִי כָּסָא דְמוֹקְרָא בַּת אַרְבַּע מְאָה זוּזִי, וְתַבַּר קַמַּיְהוּ, וְאִעֲצִיבוּ. רַב אָשֵׁי עֲבַד הִילּוּלָא לִבְרֵיהּ, חֲזַנְהוּ לְרַבָּנַן דַּהֲווֹ קָא בָדְחִי טוּבָא. אַיְּיתִי כָּסָא דְּזוּגִּיתָא חִיוָּרְתָּא, וְתַבַּר קַמַּיְהוּ, וְאִעֲצִיבוּ.
He brought a valuable cup worth four hundred zuz and broke it before them and they became sad.The Gemara also relates: Rav Ashi made a wedding feast for his son and he saw the Sages, who were excessively joyous. He brought a cup of extremely valuable white glass and broke it before them, and they became sad.
אייתי כסא דזוגיתא חיורתא - מכאן נהגו לשבר זכוכית בנשואין:
HE BOUGHT A CUP OF WHITE GLASS.From here, it became customary to break a cup at a wedding.
עוֹשָׂה אִשָּׁה כׇּל תַּכְשִׁיטֶיהָ, וּמְשַׁיֶּירֶת דָּבָר מוּעָט; מַאי הִיא? אָמַר רַב: בַּת צִדְעָא. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם, תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי וְגוֹ׳״. מַאי ״עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי״? אָמַר רַב יִצְחָק: זֶה אֵפֶר מִקְלֶה שֶׁבְּרֹאשׁ חֲתָנִים. אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: הֵיכָא מַנַּח לֵהּ? בִּמְקוֹם תְּפִילִּין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן, לָתֵת לָהֶם פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר״. וְכׇל הַמִּתְאַבֵּל עַל יְרוּשָׁלַיִם – זוֹכֶה וְרוֹאֶה בְּשִׂמְחָתָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַםִ וְגוֹ׳״.
The Sages said that a woman may engage in all of her cosmetic treatments, but she must leave out a small matter to remember the destruction of the Temple. The Gemara interjects: What is this small matter? Rav said: She does not remove hair from the place on the temple from which women would remove hair. The source for these practices is a verse, as it is stated: “If I forget you, Jerusalem, let my right hand forget its cunning. Let my tongue cleave to the roof of my mouth, if I remember you not; if I set not Jerusalem above my highest joy” (Psalms 137:5–6). The Gemara asks: What is the meaning of: Above my highest [rosh] joy? Rav Yitzḥak says: This is referring to the burnt ashes that are customarily placed on the head [rosh] of bridegrooms at the time of their wedding celebrations, to remember the destruction of the Temple. Rav Pappa said to Abaye: Where are they placed? Abaye replied: On the place where phylacteries are placed, as it is stated: “To appoint to them that mourn in Zion, to give to them a garland in place of ashes” (Isaiah 61:3). Since phylacteries are referred to as a garland (see Ezekiel 24:17), it may be inferred from this verse that the ashes were placed in the same place as the phylacteries. The baraita continues: And anyone who mourns for the destruction of Jerusalem will merit and see its joy, as it is stated: “Rejoice with Jerusalem, and be glad with her, all that love her; rejoice for joy with her, all that mourn for her” (Isaiah 66:10).
ומשימין אפר מקלה בראשיהם מפני אבלות ירושלם.
We place wood-ashes on their heads out of mourning for Yerushalayim.
צריך אדם לזכור בכל שמחותיו אבלות ירושלם...ויש מקום נמנעו שלא לתת אפר מקלה בראשי חתנים מפני שאין העם מוחזקי׳ כלל בהנחת תפלין ולא יהיה בהם האפר תחת פאר ויחוששו גם כן שמא לא יהיה גם כן פאר תחת אפר. ונהגו לעשות זכרון אחר במקומו שנותנין מפה שחורה על ראש החתן והכלה ועל זה פשט המנהג לשבר הכוס אחר שבע ברכות...
A person must remember at all of his joyous occasions the mourning of Yerushalayim…And there is a place where they refrained from placing wood-ashes on the heads of the chatanim because the people were not accustomed to lay tefillin at all, and for them the ashes would not be in the place of glory [tefillin], and they were concerned as well lest it not come to pass [for Jerusalem] glory in place of ashes. And they were accustomed to make a different remembrance instead, of placing a black cloth on the head of the chatan and kalla, and for this reason the custom spread of breaking a glass after sheva berachot….
אמר מהר”י סג”ל מנהג שאחר הברכה שאוכלין חתן וכלה יחד ביצה ותרנגולת. והיה מנהג קדמונים לייחדם בחדר אחד בזמן אותה הסעודה ויצאו כל העם. ועושין זה כדי שיהא לבו גס בה. ואין שם רק אשה אחת מקרוביה המשרתת להם, ואח”כ [=ואחר כך] נכנסין כל הקרובים ומי שירצה ואוכלים ג”כ [=גם כן] עמהם כדי לשמחם. והאידנא נשכח המנהג ונכנסין הכל בראשונה ואין שם שום יחוד, ולא נכון הוא. ומברכין גם באותה סעודה שבע ברכות.
Maharil said that it is a custom after the beracha [sheva berachot] that the chatan and kalla eat an egg and a chicken together. And there was an early custom to seclude them in one room during this meal, and all the people would leave. And they did this so that he would feel familiar with her. And only one of her female relatives would be there, serving them, and afterwards all the relatives and whoever wants would come in and eat with them also, to gladden them. And nowadays this custom has been forgotten and everyone comes in at first and there is no seclusion there, and this is not correct. And at that meal they also recite sheva berachot.
הגה...והמנהג פשוט עכשיו לקרות חופה מקום שמכניסין יריעה פרוסה על גבי כלונסות ומכניסין תחתיה החתן והכלה ברבים ומקדשה שם ומברכין שם ברכת ארוסין ונשואין ואח"כ מוליכים אותם לביתם ואוכלין ביחד במקום צנוע וזה החופה הנוהגת עכשיו
Rema: The custom is widespread now: to call the “ḥupah” that place where a spread curtain is brought in (held high by poles), under which the bride and groom are led in public and he betrothes her there, and the benedictions of betrothal and marriage are pronounced; after which they are led to their house and they eat together in a private place. This is the customary “ḥupah” nowadays.
הא בעי' יחוד דחזי' לביאה, א"כ יש למנוע שלא יכנוס לשם שום אדם כדי שיהיה יחוד גמור:
…Behold we require a yichud that would be fitting for sexual relations. If so one should prevent any person from entering there in order that it be full yichud.
חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה לא יתייחד עמה אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים: הגה ...והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה ואין מתיחדין ביום בלא קטן או קטנה:
A chatan whose kalla became nidda prior to their having relations should not be secluded with her, but rather he sleeps among the men and she sleeps among the women.
Rema…And the custom is to take a minor boy with the chatan and a minor girl with the kalla, and for them not to be secluded in the daytime without a minor boy or girl.
…מדוע אנו הספרדים לא נוהגים לעשות הייחוד לחתן עם הכלה מיד לאחר שבע ברכות, אלא הייחוד נעשה רק לאחר סעודה ראשונה שמסתיימת בדרך כלל בשעה מאוחרת בלילה, והרי יש בזה הפסק גדול בין ברכת הנישואין לחופה, ובשלמא לדעת הפוסקים הסוברים, שהחופה אינה ייחוד, אלא פריסת הטלית על ראש החתן והכלה בשעת ברכת נישואין, ניחא….אחרונים רבים מרבני הספרדים שכותבים, שהמנהג לקרות חופה לפריסת הטלית על ראש החתן והכלה, מ”מ [=מכל מקום] אכתי לא איפרק מחולשא, כי מדוע אין חוששים להחמיר כדעת הרמב”ם והטוש”ע [=והטור שלחן ערוך] שסוברים חופה היינו ייחוד ולעשות הייחוד מיד אחר שבע ברכות, והלא אין בזה עמל וטורח ולא הפסד…יוצא לנו שאין צורך שהחופה תהיה סמוכה לברכת נישואין, הואיל וברכת השבח היא, וכמ”ש הר”ן (פסחים שם), שברכות השבח שנאמרו בפ’ הרואה א”צ [=אינו צריך] לברך אותן עובר לעשייתן…
…Why do we Sefaradim not practice having yichud for the chatan with the kalla immediately after sheva berachot, but rather yichud is done only after the first meal [at the wedding] which typically ends at a late hour at night, so that there is a long interruption between the beracha of nissuin [sheva berachot] and chuppa [yichud]. And this makes sense according to the view of the authorities who think that chuppa is not yichud, but rather spreading the tallit over the head of the chatan and kalla at the time of birkat nissuin [sheva berachot], that makes sense…Many later authorities from among Sefardi Rabbanim write that the custom is to call spreading the tallit over the head of chatan and kalla the chuppa. In any case it still does not resolve the weakness, for why are we not concerned to be stringent in accordance with the view of Rambam and Tur and Shulchan Aruch who view chuppa as yichud, and have yichud immediately after sheva berachot, for there is no extra burden and no loss [in this]…It emerges that there is no need for chuppa to be adjacent to birkat nissuin, since it is a beracha of praise as Ran wrote [Pesachim], for berachot of praise that are discussed in the final chapter of Berachot, one does not need to recite them immediately prior to performing an action…
